כמוסטנגים צמאי מרחבים
חיפשנו אהבהבים
אשר הביאונו אל בין המייצרים;
אף פעם לא הספיק.
האהבה סגרה עלינו בתשואה
אך העמיסה על המחשבה
את כל הטרדות היומ-יומיות
ואת הצרות בצרורות.
בוקר, בוקר היה כובשנו האור
אך בהמשך היום התגלגלנו לאשפתות
בהאשמות הדדיות
וצברנו טינות.
כמעט הלכה למות האהבה
ונדמה כי מאבדת את כתרה,
אך לבי פרפר ופרכס אל קרן אחרונה...
בבואי לקבלה - עלתה החמה כולה.
ושוב נפרצה דרכה של אהבה
ולמרגלותיה משתעשעים בתאווה,
שולחים זרועות לחבוק בה,
משגרים נשיקות פז לדבוק בה...
כמו בהתחלה.
15/05/05 ©
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.