אם לא היינו מכירים, מי הייתי היום?
אם הייתי עומדת בציפיותיך האם היית ישן במיטתי הלילה?
אם בה לא היית מתאהב האם אני הייתי מספיקה?
אני רוצה להפסיק לתהות.

אני שוכבת על הגב, רוצה לבהות בתקרה, היא מנחמת אותי, ככה אני
לא מרגישה חנוקה מהבדידות ורק מדמיינת כי אתה שרוע לצידי רדום
ומחוייך. ידך מונחת רפויה על שלי, עד לפני מספר שניות היא
חוותה כל פיסה בגופי. הנשימות שלך נהיות עמוקות, כנראה שקעת
בחלום, אני נותרת בוהה בך כי בעוד מספר שניות תתאדה, קשה לי
לשמור על קו מחשבה.
אני רוצה להפסיק לדמיין.

היא מחייכת כשרואה אותך, ניגשת לזרועות שגורמות לה לחוש בטוחה,
נושקת לשפתיים שלימדו אותה תשוקה מהי. השגרה שלה היא לצפות
בעיניך כשאתה מספר. לערב רגוע תשכרו סרט זר, היא תעביר את
אצבעותיה בשיערך ובסצנה רומנטית אתה תתרומם אליה ובעדינות תלטף
את פניה הסמוקות.
אני רוצה להפסיק לקנא.

הלב כבר לא פועם כמו פעם, הוא התעייף. החיוך מזויף, הוא הבין
שכנות כבר לא קיימת. הדיבור מונוטוני, אין למי לדבר מהנשמה.
העיניים כעת לא יותר מסתם איבר, אי אפשר להביט אל נפשי דרכן.
השפתיים נוקשות כי לא יודעות יותר רוך. השירים ברשימה
מלנכוליים, במילא הפסקתי לרקוד מול הראי. נשיקה הפסיקה לרגש
אותי, היא איבדה את תמימותה עם אובדנך.
אני רוצה להפסיק לאהוב.