איזה יופי,
העולם פשוט מושלם.
כולם כל כך טובים,
הכל נהדר.

אוהבת יותר מדי,
קצת מעיק...
חבל שזה לא הדדי,
כנראה שצריך להתרגל.

פזמון:
אדישות היא שם המשחק.
כולם חיילים,
מקשיבים היטב לכללים,
רק אני רוצה לשבור את החוקים.

צמרמורות,
עוברות בכל הגוף.
פתאום מרגישים לא טוב,
החום מתחיל לעלות.

זה מוזר,
אני לא משחקת את המשחק,
אך מרגישה רע.
מבולבלת נורא.

פזמון:
אדישות היא שם המשחק.
כולם חיילים,
מקשיבים היטב לכללים,
רק אני רוצה לשבור את החוקים.

הגורל מפתיע,
זה לא תלוי בך.
רק מי שמחזיק את הקוביה,
שולט בך...