עברו כבר כמה שנים טובות, אולי התבגרתי ואולי אני חיה את חיי
הילדות שלא הספקתי, אבל  מי יכול לשפוט...
כרגע כבר בת 19 כשעולם שלם נפתח לידי אני עדיין חיה את העבר,
עדיין מרגישה את הכאבים והפחדים שעטפו אותי כל פעם מחדש, אני
לא מבינה מי מנסה לעצור בעדי לפתוח דף חדש, רק אני מודיעה
לך... הפעם לא תצליח!!!
אחרי החלטה כה נחושה לעבור שלב, להתחיל יום ברגל ימין ולפתוח
חיים חדשים באמת, לקחו לי אותו, לקחו לי את מורה הדרך שלי, בן
אדם שהכרתי כה מעט אך למדתי לאהוב כמו אב! בן אדם שלימד אותי
כה הרבה בכל התקופה שהכרתי אותו, אך הוא מת מוות צדיקים! בידיו
של בנו, אחרי שבוע שהוא לא הפסיק לטייל ולהנות, אבל שוב, זה לא
ימנע ממני לפתוח דף חדש, להפך זה רק יחזק אותי, כי הוא רוצה
שאני אתגבר על העבר, אתגבר על הפחדים ואקח את עצמי סוף סוף
בידיים! הגיע הזמן לקחת אחריות על מעשי.
אז באמת עברו כמה שנים טובות מנטיות ההתאבדות שלי, מהזיכרונות
הלא פוסקים מהאונס, מהכעס הבלתי פוסק, עברו כמה שנים, אני
אמורה להתבגר ולהתגבר על זה לא?
זמן... אמרו הוא מרפא הכל...  תרפא כבר זמן!!! תרפא, אני
מתחננת...
עברו השנים, אני בצבא עכשיו, נלחמת למען המדינה... או יותר
נכון נלחמת למען החירות, שלי...
מנסה להחביא את הכאב אולי כך הוא יעבור מי יודע...
אני מפחדת להתפוצץ בסוף, נמאס לי לאגור. למה לקחו לי אותו...
למה?
עבר כבר חודש, ועדיין כל פעם שאני מגיעה לבית שלו, רואה את
הילדים, את חבר שלי, אני עדיין מאמינה שכל שניה הוא ייצא מהחדר
ויביא לי חיבוק כמו שרק הוא יודע, מה אתה אומר על זה זמן? גם
את זה כביכול אתה תשכיח? גם על הכאב הזה תקל? כי בינתיים אני
לא מרגישה שום הקלה... ועברו כבר כמה שנים!
אז אולי אני נשארתי אותה ילדה תמימה שמנסה לשנות את העולם...
אני רוצה, אני כל כך רוצה לשנות אותו... אבל אין לי מספיק כוח
כדי להלחם... או שגם את פצעי המלחמה האלו הזמן ירפא... כן,
אה...
או שאולי אני אחכה לחתונה... הכל יעבור עד אז. אבסורד החיים,
בגיל שלוש בוכים לאמא על הפצע ברגל והיא אומרת "עד החתונה זה
יעבור", בגיל 14 בוכים לאמא על הידיד שנרצח והיא אומרת "עד
החתונה זה יעבור" וככה זה נמשך ונמשך ונמשך...
החלטתי, אני מתחתנת מחר, אולי זה יעבור, כי לחיות עד החתונה עם
הכאבים האלה אני לא יכולה, כואב לי!!!
מישהו שומע אותי? מישהו שומע שכואב לי? אני נאכלת מבפנים...
מישהו?
אני רציתי לצעוק הצילו, שישימו לב אלי... אבל אחרי שעשיתי את
זה זה גם לא עזר... הסתכלו עלי במבט של משוגעת...

עוד כמה זמן יעבור עד שאני יוכל לשבת פה ולכתוב דברים שמחים?
הצילו.