אני הולכת בתלם מטורף (למרות שהוא רק תלם). צעדיה מהירים
וקלילים אך על פניה ארשת מוטרדת במקצת, יש לה מטרה אחת ועליה
לממשה. בעודה תרה על פני שטח מדרוני וחסר הפתעות, היא מחשבת
אי-שם במוחה כמה נוסחאות להצלחה; מן משהו מטופש שקל להגיד בחצי
גרון וקשה לעשות בחצי עשור. כעת היא מתקדמת אל עבר ביתה של
אצלי,חברתה. הן כולן ייפגשו שם בדיוק בשעה 15:00, לפחות כך היא
מקווה...

בי מתחה את ידיה אל חלל האוויר וכמעט שפוצצה את בועתה בפעולתה
זו. היא נשמה נשימה עמוקה שהרעידה את תחתית הבועה מרוב לחצה
שלה. מוקפת היא בבועתה שנוצצת מעט בקצוות, קמה היא אל יום חדש
ומתח שורר במוחשיות בין כפות-ידיה. היא נוטלת את שרביטה לידיה
כדי להרגיש מעט יותר מחוזקת וקוראת לשלי, שולייתה המסורה.
"שלי, השמיים נראים מופלאים כ"כ היום, אני נסחפת ומסתחררת בם!
אני בטוחה כי היום האדמה לא תעז ליפול תחת בועתי השברירית אך
ספק גדול ותאוותני רובץ מעלי ואולי היום איננו היום הוא...
סתירת רגשותיי הפנימית מבלבלת אותי, היא גדולה עד כדי חוסר
יכולתי לקום כרגע ולהתמקד במטרה... אוווו!!!..." בי מסרה אל
שלי רחש נשימה בלתי סדיר והדאיגה אותה, שלי המסורה מיד החלה
לפתוח את התמרוקים ולסדר אותם מול בי בשורה,"בי יקירתי... כדי
להירגע בחרי לך אחד מהם... אני אשתדל שזה יהיה מפנק, כך
תתרענני ואח"כ נתחיל את יומנו,יש לנו המון מה לעשות היום ואצלי
מחכה לנו ב-15:00..."
"אוווו... שלי... כמה ברת-מזל אני שנפלת במנת-חלקי ושאת נאמנה
וכנה כ"כ... תודה. אני אבחר בבקבוק המרובע-מחודד הזה, נו... זה
עם הסרט הורוד...מממ...כן."
"אבל בי מותק, התמצית הזו אינה מכילה חומרים שמתאימים כרגע
לתחושה שלך, קחי משהו יותר טבעי והאנרגיות שלך ישתפרו
פלאים..." והבריקה ברגש לאחר שאמרה זאת. "טוב,אז תני לי שוב את
הקמומיל הזה..."
בעוד שלי מרגיעה את בי בשאנטיות הזמן לא בהכרח עמד מלכת.

אצלי מחלה בסידור חצרה המרווחת, פן תהיה מבולגנת לפני בואן של
חברותיה היקירות. היא מזיזה את הכורסא הסגלגלה-קטיפתית אל מתחת
לסככה ועורכת את השולחן עם הניטים הצהובים לכבוד ארוחת שחיתות
נחמדת והרבה סוגי "שיקויים" שישכנו עליו ב-15:00 כדרכם להמתנה
("מעז יצא מתוק...").

אותי מסדרת כעת את מצעיה לאחר שישנה בהם שעות מוקצבות אמש, היא
אפילו חלמה בהם חלום מאוד לא סימפטי ולכן התעוררה בתחושה שהיא
חייבת לנקות מעצמה, לכן החלה לנקות בדיוק רב את משכנה המותווה.
בעודה בלהט הניקיון והסדר המופתי מתדפקת על דלתה יקירתה ממני.

ממני נכנסת אל המשכן המצוחצח בארשת פנים מסכנה. אותי שכבר
רגילה לממני ולרגשי הנחיתות העצבניים שלה- יודעת להתחיל להגיב
בכמה שאלות המופנות בהדרגתיות ובעדינות לעברה.
"מה שלומך הבוקר? מה כבר קרה?! אל תדאגי אנחנו מסתדרות כאן תוך
שניה..." ובעודה מנסה לשצוף בחברתה שאלות ומיני עידודים חסרי
משמעות, מחלה ממני בדיבוריה השוצפים גם היא; "קמתי בבוקר,
השעון שלי לא צלצל וזה עוד שעון חדש! זה שקניתי לפני שלושה
ימים... אוי זה היה נורא!!! אח"כ קמתי להכין  לעצמי קפה בכדי
להתעלות על התחושה שהיום שלי כבר התחיל ברגל שמאל ואת לא מתארת
לעצמך מה קרה!, העוזרת שלי החליפה בין הכלי של הסוכר לבין כלי
המלח... אני יודעת!היא עשתה את זה בכוונה...!" בעודה מקטרת
ומטרטרת בשעה מוקדמת של בוקר כ"כ שמשי ונאה לכל הדעות, עצרה
אותה חברתה וניסתה לבחון את מצפונה בכמה שיטות שבנתה לעצמה,
בנימתה מעין ערמומיות שמנסה להועיל; "אמרי לי נא יקירתי, האין
את מסכימה איתי שאלה הם דברים שאל צורך לנו להתעסק בהם כאשר
עומד מולנו יום גדול של הרבה התרוצצויות וחיפוש?" "אני מסכימה
איתך" ענתה לה "אבל... בכל היום הארור הזה כשאנחנו נפגשות עם
חברותינו, אני לא יודעת איך להסביר לך ואיך לעשות את ההפרדה...
בקיצור אני בטוחה שאצלי בכוונה תשפיל אותי בחצרה כשתגיש לי
בכוונה אוכל מר וקפה מר, בכוונה! את קולטת?" "טוב, מותק.
תירגעי... זה עוד לא קרה. מילא זה יקרה, לפחות היא לא תשים לך
מלח בקפה במקום סוכר, אם את מבינה למה אני מתכוונת..." אמרה
בגיחוך ציני... "חוץ מזה שאצלי לא מתאפיינת בתכונות שכאלו, היא
נאותה וחייכנית על אף בלבולה הגדול."
"לך קל לדבר, את יודעת מה את רוצה מעצמך, את מבינה מה את מחפשת
ולמה... את דעתנית, מפולפלת וקל לך להתמודד..."
"אויש נו באמת! עוד פעם המלמול הקבוע על ההשוואה בינינו?! כן,
אנחנו שונות! את השה התמים והמסכן ואני המפולפלת
והאגואיסטית... כן שמעתי כבר את התיאוריה הזו שלך. נו, תתחילי
עם המדיטציה הזו שלך ותירגעי, אני בינתיים אסדר את השתילים
בחוץ, תקראי לי כשתסיימי פה..."
הן כבר שנים מסתפקות ומתרווחות זו על תכונותיה של זו, ממני
נשענת על בטחונה מול אותי ואותי מפתחת תיאוריות ושיטות הרגעה
מול ממני. הן נרגעות זו מנוכחותה של זו אך תמיד משהו חסר שם,
הן מחפשות משהו נשגב שנסתר מהן עד כה.

אלי התעוררה בטלטול ממיטתה. היא הסתכלה בחדרה המבועת מפניה
ומיד החלה מגחכת לעצמה על חשבונו. שאריות מאתמול נשארו עומדות
על קנן מליל אמש הפרוע שארגנה לעצמה. בחיוך כמעט פורץ וחותך את
האוויר מרוב השתרכותו נכנסת היא לאמבטיה בכדי להתעורר קצת
יותר. היא נפגשת שם עם בבועות קצף בוהקות וגרונה כבר מכחכך
מרוב רצון להתחמדות. השמפו שלה נראה לה שונה היום, הבקבוק שלו
מראה סולידיות שלא אופיינית לו בקריצתו אליה והיא, לא רגילה
לסולידיות, היא צריכה שהכל יהווה בשבילה התחדשות, כל פרט
ופרט.
עקב כך החיים מוזרים לה, היא כ"כ מתאווה לחידושים ולחוסר
ציפייה אבל מחוייבת להימצא בשגרה כלשהיא. היא המציאה לעצמה
עולם משלה ובו הכל מעקם פרצוף באופן לא צפוי או שאולי סבון
הגוף שלה יריץ איתה דחקות היום לכדי שהכל ישנה קצת את פניו,
למען תסגל עצמה לחיים הבלתי ברורים המתרחשים במקביל אליה.
הבועות מתפצפצות בשבילה במקלחת מבלי שתנחש והיא כמו מופתעת מכל
רחש...
בינתיים היא יוצאת ממקלחתה ומתנגבת, אך שאריות הסבון והמים
זולגים על הרצפה.
החלילית שלה מרימה גבה לעברה ואלי כבר שורקת לעברה בסימן כדי
שתתכונן לניגון "בוקר בא לעבודה"... כעת היא מתקרבת אל החלילית
ולהפתעתה החלילית רוצה לנגן רוצה לנגן רק דברים אחרים, מליל
אמש...
אלי מתקמטת במקצת כי ציפתה שהחלילית תדרבן אותה עם סיפת'ח
לכבוד היום החדש שלה אבל בכל זאת זורמת עם החלילית והן מפיקות
ביחד צלילים נוגים, יחד הן מתרפקות על המלנכוליה.

אני עודנה ממשיכה בתיורה בתלם, מביטה בציפורים המרחפות עם עם
הזרם השמיימי, הרוח שמתחנפת במגעה עם שיערה מפיחה בה תקווה
גדולה למרות שיש לה דרך ארוכה מאוד עד לחצרה של אצלי, שם הכל
ייפתח.

אצלי ממשיכה בהכנותיה לקראת אורחותיה המכובדות, היא משרקרקת
לעצמה בהתלהמות ומקשטת את חצר-ביתה בפריטים משונים. הפריטים
בחצרה, כל אחד מהם באומרו דבר-מה אחר אך בעודם ביחד הם מתאגדים
להיות בחצר המקושקשת שלה. אצלי הינה ברייה חייכנית וחמימה, היא
אמהית להפליא ומטרתה מסתכמת בסיפוק הזולת והבעות פניו. כעת היא
דואגת לארוחה ולמטעמיה שיוגשו אל השולחן.

בשעה 15:00 בדיוק מתדפקות על דלתה חמשת חברותיה משכבר הימים.
הן נכנסות לביתה מבלי לומר מילה ומתיישבות לשולחן. אצלי שותקת
בהסכמה מלאה עם קרב הבנות, מחייכת ומכחכחת בגרונה; "שלום.
התכנסנו כאן היום למען מטרה נעלית. עלינו למצוא אותה! אין
עלינו לדעת היכן היא נחבאת אך אנו נאמץ כוחותינו לאיחוד
ולהצלחה. עכשיו יקירותי, גשנה לטעום מן המטעמין לשולחן. אגרו
כוח, יום גדול עלינו היום."
הבנות המאוגדות לשולחנן ישובות וחיוכיהן כמעין מסתודדים בצילי
פניהן מלבד אחת שאפה סומר וחומד עקב חוסר בנוחיות-ממני.
כשמקבלת ממני את המנה שלה, כהרגלה מחלה היא לפרוץ בהבעות פנים
חמוצות שאינן שבעות רצון.
מסתכלת בה אותי ורומזת לה להירגע במבטיה והבנות אוכלות כעת
בתאווה בריאה, כל אחת והמאכל המוקדש לה.
בינתיים אצלי פותחת בזו אחר זו סוכריות קרמל גדושות כשהיא
מביטה בחברותיה בהתרגשות כמוסה.
אצלי: "אז... אתן חושבות שנמצא אותה? אני כ"כ מרוגשת..."
אותי: "תראי, חיפוש עצמי זהו דבר נשגב מכדי שנבין כגודלו
כעת... אך כשאני מאמצת את עצמי להתקרב ולהבין גדלותו, אני
מבינה כי זוהי אישה יפיפיה! שיערה מסתלסל ומבהיק במורד גופה
החלק והינה קורנת ומלאת טהורות. היא מרהיבה במראייה וגווניה
משתנים בתפניות הזווית.
בי: "אני סבורה כי חיפוש עצמי זוהי תחושת מסע שאני מוכרחה
לחוות, אכן אני מודה שעלי לצאת מן הבועה שלי (למרות שהיא נוצצת
מעט בקצוות)..."
שלי: "בי אהובה, כל הכבוד לך, את אכן מקריבה ומתקדמת בהליכי
ההרפייה שהתניתי לך; חושבת הלאה, מפתחת את חישלונך... אך מותק,
עצמי הוא גבר!" אמרה כשניצוץ בעיניה "אני משוכנעת בזאת! הוא
הייסוד המשלים של האישה, אנו כולנו כאן חשות- מתפספסות מפני
צורך ההשלמה שלנו בו-איתו..." קראה בהתרגשות בורקת.
נראה היה כי היא מתמוססת בחלל האוויר העומד אך הבנות מביטות
בשלי חברתן היצירתית בהלם-הלמים, הן אינן מבינות הכיצד הועלתה
אפשרות שכזו בפרי דמיונה שהקדים לכת כ"כ... גבר? הן לעולם לא
ראו גבר של ממש, הן רק שמעו על התופעה והן מניחות שהגברים
הקיימים בישות אחרת הן אכן מתוחכמים ומצליחנים גדולים אך חיפוש
עצמי המכונה גבר? מי ישמע כדבר הזה?!...
בערבול המבטים חותכת את האוויר בעלבונה הגברת ממני; "היא מנסה
לגרום לנו להרגיש חסרות ערך, אני חשה בזאת! התמרדו נגדה בנות,
על מה את מקשקשת, אה!?! הפעם הגזמת לחלוטין...!"
כעת הבנות פעורות-פה כשהן בוהות בתדהמה מוחלטת לעבר ממני שפלטה
פליטת פה נוראית, כאילו הרגישה מאויימת והתחייבה להטיל אצבע
מאשימה בחזרה, להתגונן...
אני: "אני משוכנעת כי החיפוש העצמי הינו ישות גדולה- נפרדת,
החבויה במקום אחר, מעין התקשרות מיסטית של האחד מול העולם כמו
הדת ויופייה המרהיב.
שלי: "את יודעת שעליך להקריב עם החיפוש העצמי שאת מגדירה
כאן."
אני: "כן, האלוהים... אור מאיר בשמיים, יש בשביל מה לקום בבוקר
לעוד יום חדש, יש למה לייחל ולצפות, ישנה תקווה שעוטפת בסרבול
את גופך, האלוהים... האמונה הכנה."
ממני: "על מה את מקשקשת עכשיו?! כולכן התעוורתן? העצמי שאנחנו
כולנו מחפשות הוא בעצם תיפלץ ירוק שחי במעמקי האדמה, הוא ניזון
מאדיי כשלונותינו, מראו מבעבע ומטרתו לגזול את הטוב המשתכשך על
פני האדמה. קדימה בנות, עלינו למוצאו ולהשמידו בכוח עז, הוא
עוד ייכנס בדלת הבית ויחריב ה-כ-ל...!!!!"
אותי: את כרגיל נסחפת ובזכותך אני מתחילה לפקפק בשלל הדעות
שהועלו כאן עד כה. בעיני החיפוש הנשגב של עצמי הינו ציפור
גדולה וסגלגלה, המשרקרקת ללבבות האמנים הכוזבים וכוונותיה
נקיות. ברצונה להשכין שלום בין רעי האדמה ולהוות עבורם משמעות
על פני תבל.
שלי: עצמי הינה מישהי ספציפית שכלואים בה יסודות האש, המים
הרוח והאוויר. דרכה אנו קובעים גורלות והיא מכריעה וריאלית.
אצלי: מה פתאום! ואם כבר יסודות אז אלו הם מצבי הצבירה: הגז,
הנוזל והמוצק. אותם אנו מחפשים, דרכם אנו מגדירים.
אותי: סלחו לי בנותיי, התפקחתי לרגע (אני חושבת...) ולפתע
קלטתי שזוהי המתמטיקה (!!!) עולמינו מושתת עליה, בלעדיה היה
תוהו ובוהו על פני הגלקסיה בה אנו מתקיימות. אם מדברים על
ריאלית, זוהי גברת החיפוש העצמי הריאלית ביותר שחשבנו עליה עד
כה, הגברת מתמטיקה!".
אלי: לדעתי זוהי משהי ספציפית שחבויות  בה תכונות של כולנו
אנו, החיפוש העצמי נמצא אצלה ובה מוצאות אנחנו אחת את האחרת
בה. היא משכינת השלום האמיתית."
רוך ותמימות אדוקה התמתחו בין הזוויות המטוות את השולחן.
הבנות הנדהמות מתרפקות על רגע המחלוקת, שולפות ממנו אנרגיות
ומזינות עצמן מחדש בכדי להטיח קצת סדר בבלגן הסורר.
בניסיונה של אלי לדבר, מרוב התרגשותה המפומפמת במקום להתבטא
התפרץ בין שפתיה חיוך גדול ומרוב גודלו התקשתה לפצות פיה.
החיוך הנוזל ממנה, נוטה לכל עבר השתרכותו מתרחבת כשרצונה לדבר
גובר... אלי מתקשה להביע את עמדתה  וכעת נשמעים מגרונה קולות
התנגדות ומאמץ. השתרכות חיוכה המעוות הגיעה כעת עד הרצפה
והבעת פניה החלה להבהיל במקצת את חברותיה הנאמנות, אך בשל
היכרותן עמה; אופייני לה להתעוות ולאבד עשתונותיה עקב נורה
שהפתיעה ברחש חסר-ציפייה ונדלקה במוחה.
הבנות המאוגדות החלו לחוש חובה להתבשל במחשבותיהן לרגע.
הן העלו הרבה דברים כפרשנויות למטרתן, חשו שהן אכן מתפתחות
ומתקרבות להגדרת החיפוש העצמי.
בי לפתע חשה בהתעלות רוחנית...
בי: "בכדי למצוא את עצמי, אין עלינו להרחיק לכת עד לישויות
אחרות ולדמיין דברים שמעולם לא ראינו. אין אנו צריכות להיסחף
ולהגיע לתיאוריות שאיננו מבינות בתוכן אמריהם.
עצמי יכולה להיות ממש מתחת לאפינו יקירותיי וזהו רמז דק מאוד
לבטא שחיפוש עצמי הוא החיפוש של כל אחת את עצמה בעולם הגדול-
במוצאה את הטוב ביותר בשבילה, את הכלים הדרושים למטרות, להגשמת
החלומות, לתאוות, לתחושות, להתבטאות עצמכן.
החיפוש העצמי הינו סובייקטיבי וכל אחת תבחר את התלם שלה בכדי
להגיע אל הנקודה הפנימית שבה."
גל קיטש התמרח בחדר כולו, החל לאפוף בחלל החדר עשן סמיך
ודביק... ריח מתוק עלה מסביב השולחן.
הבנות מתמוססות כעת מרוב החום והקיטש ומתחבקות כולן בהתאחדות
וברגיעה.
אני חשה בצורך עז לפתוח דף חדש עם עצמי, לנקות את נפשי ולהבין
מה אני מחפשת והיכן טמונים עדיי לבי.