זהו השתניתי,
לא תמימה, לא חלשה
מצבי היה פתטי
שיניתי גישה,
מספיק עם התחושה, של בושה, אני לא טיפשה
דף חלק, נקי, לבן אני היום מגישה
מול כל אלה,שגרמו לי להרגיש בתחתית,
היום אתם מאחוריי, וזו אני שבחזית
אוחזת בשרביט...ברוח קרבית
זה הצד שלא הכרתם, זו אני הרצינית.
כי אין ברירה אחרת,
אחרת, אני נשברת
מהסיוט שלי אני עכשיו  מתעוררת,
מפו-ררת
פיסה של זיכרון ישן
את מה שהייתי פעם, מכסה ענן עשן
הכל התאבק,
זה תורי להיאבק,
עם טיפוסים שרק רצו שאני אחנק,
 טיפוסים שרק רצו שאני אסתלק,
שהעזו בשמי, בכוחי לפקפק
אז הנה אני קמה,
לא נשברת ולא נמה
לא עוד בובה על חוט
אלא אדם עם חירות
ואין לי ספק , שיהיה לי קשה
אבל תוך כדי, אני תמיד אזכור ש..
בסוף, (בסוף) הכל יהיה שווה... (כן) הכל יהיה שווה את זה,
את המאמץ,
ואת הכוח המואץ,
שבתוכי לא מפסיק, מרגע לרגע הוא רץ ורץ

פזמון:
בהמשך עוד תסתבך לה הדרך שלי
ואולי לא יעמדו שם בשבילי
אבל זה לא משנה, כי אני אשתנה


אז עד עכשיו
היה נורא קל לנצל ילדה תמימה
אין נחמה, נגמרה המזימה אני מקימה
את ראשי זקוף, הגוף מתוח לא כפוף
הלב עבר שיוף, אחרי שעבר זיוף אחר זיוף
כבר לא אותה ילדה קטנה היושבת בפינה
שחושבת על כולם, ולא שומרת שום טינה
אבל עכשיו אני מבינה, עכשיו   מאמינה
שגבול קטן מפריד בין אהבה לבין שנאה
מי שאהבתי, אהבתי ולא השיב,
מי שלחמתי עבורו אבל  הוא לא הגיב
שעשיתי לו טובה, ולא ספרתי קנה מידה
בכלל לא טרח להגיד ''שירן תודה''.
אז אין טובות,
אין הקלות,
ואין עוד פתח לתסכול
אין יותר אחת שבשבילכם היא רק ניצול
יש בי הרבה, הרבה יותר מכל מה שחשבתם
גם אם כבר לא אהיה אותה אחת ש אהבתם
היה לכם כל כך קל לשחק ברגשות
קל מאוד , הייתם חיים בהכחשות
נתתם רגשי אשמה כשלא הייתי אשמה
למה?
מה יצא לכם מכל זה ? מה?
בסך הכל שירות של אינטרסים אישיים
איבדתם כל משמעות  להיות אנושיים
מה עשיתם בשבילי אי פעם? לא זרקתם עצם!
התרגלתם לנצל אותי, וזהו כל הקסם..
בעצם.

פזמון:
בהמשך עוד תסתבך לה הדרך שלי
ואולי לא יעמדו שם בשבילי
אבל זה לא משנה, כי אני אשתנה
הו אני אשתנה...