אדריאן טודור / קיץ |
צמרות עצי הצהריים
מתלחשות
בשלוותן המרשרשת.
האור מדשדש
על כרי הדשא
ומסתחרר בין הגלים
למרגלות הגבעולים.
חיקך מקיף כסהר
שרשי פרחים מפהקים
השמש וענן משחקים כשער,
תופסים ליקוי מעל הים.
אני מלקט אצבעותייך
כפרפרים אשר תשושים מניחוחות הטבע
ומנשק שיר ערש לעינייך.
הנה! פלומת אור כתומה
משתרכת בין שיערותייך
חולמת ודמומה.
הוקרא בערב במה מס' 70
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|