אתה נעלם מתוכי, וקר לי עכשיו.
פעם עוד כעסתי שהיית כאן.

ידעתי למה באת ולאן אתה הולך
ידעתי שאני זאת לא ההיא שאתה מחפש
אבל אהבתי כל רגע,כל נשימה הייתה חשובה
כי אז ידעתי בתוכי שאני  זה אתה.

אבל עכשיו כבר הכל נעלם,
עכשיו אין למה לצפות
כי עכשיו אתה איתה ולי אין כבר תקוות.

ואיך בכל חיבוק, אני נמסה בזרועתייך, ואתה נשאר אדיש, איך זה
שכלום אתה לא מרגיש?
ואיך בכל פעם אתה שואל בתמיהה מדוע אני כל -כך עצובה, איך זה
שאתה עוד לא מבין שהסיבה היא בך.

אולי יום אחד, תבין, ויקרה מה שצריך היה לקרות.
אולי יום אחד, אשלים, ואקבל את העובדות הקרות.