[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טיטי טובולינה
/
הוזה כחול

אני רואה אותו בעיני רוחי נוסע לאילת ברכב השחור שלו,
חלונות הרכב פתוחים לרווחה, הרדיו על גל"צ.
במושב האחורי שני תרמילים כבדים.
יושב במושב הנהג בחולצה אדומה וג'ינס - לצידו מישהי.
נוסע מתל אביב דרומה - עיניו פקוחות אל הנופים המשתנים,
אל המנעד הצבעוני המשנה גווניו מירוק לחום אדמדם, ממישור לח
לגבעות ומכתשים צחיחים. המדבר פוקח את עיניו החוליות ומביט בו
מביט.

היא מחייכת אליו תוך נסיעה חיוכים קטנים,
מסדרת אניצי שיער שהתבדרו עם הרוח מאחורי אוזניה.
הוא מנשק אותה קלות. מדי רמזור עוצר להביט בה לרגע קצר.
מהרהר בליבו על כמה היא שונה. בעינייה מבט רענן ומבטיח.
הנה היא צוחקת, מספרת משהו חכם - אקדמאית.

מגיעים לקצה אילת, מחנים את הרכב קרוב למעבר הגבול,
צועדים למסוף הגבול בתרמילים. עוצרים להחליף שקלים
ללירות מצריות רגע לפני המעבר, חוצים את מסוף הגבול,
בחלק המצרי חיוכים משופמים במדים לבנים מעוטרי זהב
מקבלים את פניהם, מעבירים אותם משפה לשפה, מעולם לעולם.
רק הבירוקרטיה מניעה את החייל המצרי לשאול למטרת הביקור,
הוא עונה "חופשה". הדרכונים מוחתמים ושניהם צועדים בצעד קליל
לתחנת המוניות המאולתרת.

מכוניות שדגמן לא נודע עומדות בצד הדרך,
לידן נהגים מצריים בשפם וגלביות מחייכים לתיירים המתורמלים.
הוא אומר "דהב" הנהג אומר בעברית "100 לירות",
הוא מציע 80 לירות ו"אנחנו נוסעים איתך", המחיר נסגר
והם נדחקים עם נוסעים נוספים למעיה של המכונית.

יושבים צפוף צפוף, 8 אנשים ותרמילים גדולים מצופפים אותם
מעבר לדוחק. הנהג מתחיל בנסיעה איטית, פונה מדרך העפר
אל הכביש הסלול. נוסעים והרוח החמה מכה סערה בשערותיו,
הוא מרסן את שערו בידו, ומחייך נבוך.
היא לוחשת לו משהו באוזן, הוא מהנהן ומחייך בקוצר רוח.
נושם נשימות גדולות את האוויר החם ומזיע - צפוף לו.
הוא נע במושב ומציץ בשמשה הקדמית, מבחין בכביש האדמדם,
יודע שהוא בדרך הנכונה אל תוך תוכה של מצריים.
לאט לאט ההרים סוגרים חיבוקים חומים את המכונית.
הרים, מדבר, גמלים ואנשים צבעוניים מנופפים בצידי הדרך לשלום.
אישה אחת סימנה בידה לנהג בשקית שחורה, והוא חייך ועצר.
שיחה קצרה בערבית, בה ביקשה מהנהג "מנפדלק" שיעביר
שקית חיטה לדוד בנוויבע  - העיירה שבדרך
הוא מתרצה ואוסף את השקית הכבדה.
מניח אותה לצידו וממשיך בנסיעה.

הכביש האדמדם ממשיך ומתפתל בין ההרים, מוביל את המכונית
אל דרך שכולה חושות - שלטים צבעוניים עם הבטחות גדולות.
עם הזמן הנוסעים נושרים מן המכונית אל ההבטחות שבדרך,
משמאל לכביש בהמשך הדרך נגלה לאיטו "ראס אל שטן"
המונית מתעקלת שמאלה. זוג קרני הר מתנוססות ממעל
ומקווה כחול תחתיו - עין כחולה ופקוחה באמצע המדבר
מביטה לתוך הדבש שבעיניו.
היא אומרת לו שזה ממש מקסים - הוא מחייך לעומתה ומניד בראשו.
חוזר להביט אל המקווה הכחול - בוהה בו באלם
ולרגע בהבזק לבן של מצלמה,
הוא באותו מקום בזמן אחר
צ'ק



העיניים שלי פקוחות ופעורות,
מביטות אל הכחול הכי כחול שראיתי מימיי
בתדהמה אני עוקבת אחר מקווה המים.
(הוא מתענג מהצד על התדהמה השקופה שלי)
מסתובבת כשהמונית פונה הלאה
ולא מוותרת על רגע של כחול, עד שההרים שבים
להצפין בם את סודם הרטוב - ילדה קטנה ומאוהבת אני,
סימני פליאה עוד ניכרים בי




הבזק לבן... בזזז. היא.

עוד חושה ועוד חושה. שמות של גנעדן לכל אחת.
בתי עץ וקש קטנטנים מעטרים את החוף, המבטיח אושר בכחול
ים אדיר שיבלע לתוכו את הכל, בינתיים במכונית אפשר לרגע
לעשות "תשליך" געגועים קצר תוך נסיעה, להטביע בים
רגע של כאב מהחלון הנע.

המונית מגששת דרכה בכביש לתוך נוייבע שבדרך,
הנהג מסתובב אל הנוסעים ואומר בחיוך: "רק רגע"
ומרים את שקית הגרגרים השחורה ומצביע.
נוסע לתוך אחת השכונות ומגיע לשכונת מגורים מיושנת,
יוצא לרגע מהמכונית וקורא בקול, ח ל י ל!". חליל יורד מייד
ואוסף את השקית מידו של נהג, הם מחליפים מס' מילים,
חליל מתקרב אל המכונית לרגע מביט בנשים ובנוסעים ואומר:
"מרחבא" - בעיניים גדולות עובר בקפדנות מחשוף מחשוף
נפרד מהנהג בלחיצת יד וממשיכים בנסיעה.
אחרי חצי שעה מגיעים לדהב.

יורדים מהמכונית מעמיסים את התרמילים על הגב וצועדים מתורמלים
לתוך המרכז המסחרי, בדרך אל החוף ושדרת האכסניות על החוף.
ארומה של ארץ אחרת מדגדגת את החושים כשאתם יורדים
בשבילים הקטנים של דהב, עוברים במרכז המסחרי חנויות קטנות
עמוסות בדים צבעוניים - רקומים כבד וצבעוני,
חוטים וצבעים, שחלמו אנשים ממקום אחר.
ילדים קטנים בשיער סתור מלא חולות ובת צחוק בעיניים,
מביטים בו ברחוב כששיערו משורר עם הרוח שירי שיער.
הוא מביט בם עמוק עמוק והם צוחקים אליו תשובות ללא שפה.
היא מעירה לו על רמת ההיגיינה שלהם,
הוא ממלמל תשובה סתומה לעברה וממשיך לצעוד.
עוברים את חנות התבלינים שבפינה והחוף נגלה, אדיר וכחול.
עוצר לרגע, מביט. נושם עמוק.

צועדים על הטיילת ומחפשים מקום ללון,
בכל רגע קופץ אל השביל אדם חייכן ומציע אירוח במחיר מציאה,
בסופו של דבר הם נענים לאחד מהם - משלמים ונכנסים. מדדים
באפיסת כוחות עם התרמילים במעלה המדרגות, פותחים את דלת החדר.
מפילים את התרמילים על הארץ ונופלים על המיטה מחובקים. היד שלך
מתגנבת אל המאוורר - לגנוב צינה

מקלחת מלוחה, מסעדת דגים על החוף
מרק פירות ים שלך
smooty מנגו בקשים צרים
...

אפשר לשמוע את פסיעות הריסים שלך עד כאן
אתה יכול להמשיך "להתבגר" ממני למישהי אחרת
אבל אני אשמע את כל מה שתשתוק באדיקות
ארגיש בגרוני את הרוק שלך נבלע
אבחין בגרוגרת שלך נעה מטה מעלה
כשברגעים לא מוקפדים
תתיר לעצמך
את הגעגוע
אליי
בדיוק

אוגוסט 2005







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ייתכן וזה לא
אתה אלא מישהו
שמנסה להפיל
אותך, אך בכל
זאת: אם עוד פעם
אחת אתה שולח לי
תגובה שכזו, עם
"איום", אני לא
אאיים, אני
אעשה, ואני
מבטיח לך שלא
ישאר כלום ממך,
מהמחשב שלך,
מהאתר שלך
(כביכול) ואם
באמת ארצה, אתה
תרד אל מתחת
לקוו העוני לאחר
שנטפל בך, אני
וכל שאר הקבוצה



בימאיסט במשבר


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/8/05 8:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טיטי טובולינה

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה