במרוצת שגרה קדימה
באורות מכוונים זהובים
נשימות של גלגלי מתכת
על הכביש
אספלט אדום ומשתוקק
על קו זינוקו של היום.
על חודה של יפו
יפו שלי לרגעים
מחליק הים
מים לנגד חומה
כעור חשוף בשמש
כעסיס רימונים כחולים
עיניי נעצמות בכאב מתפרץ
מאושר
אל מול חיים רבים כל כך
והם זורמים בסדקיי
באינדיגו משתולל ומתפרע
ולא הייתי עוד שחוחה מנגד
אלא איתם, מתוכם
כמו סיפור שברירי
מתפקע
כמו החול העייף
השוקט
שמיים רקים מעול
בתומו של בוקר
עתיק.

ל"פתוח" הסגור