אני כרוכה בזמן הזה
כמלכה בצעיפיה
כפעוטה בחיתוליה
כמת בתכריכיו

ובתוכי נובט עתיד
נשבר עבר
זמני נקטע, נרתע
איתך ולא איתך
והשמיים מתקדרים לעת ערב
ובבוקר הם פוקחים עיניים
ועודני הילדה הקטנה רחל
ליד המים

תן לי השפתיים
שבהם אתה גומע מילותייך
הן יהיו לי כר למשכבי
תן לי את ריסייך, מגניי דמעותייך
הם יהיו דלתות לבי

יעקב
אשר משכת דרכך אל העולם
בעורמת תינוקות
קרע את החבל
הכובל את ידיי
מזה דורות


אני, אישה קדמונית
קח את ביתי וילדיי
במשבי הרוח, בין שמיים וארץ
אנדוד בשביליי

ואמצא לי פנים ושם
ואישה שתאהב את לבי
אכרוך זרועותיי סביב כתפיה
אקרא לה, אשתי

רחל, שמי כחול על עורי

הוא נשטף והולך
אכתוב את עצמי מחדש
היי לי כתף

כשאפול
כשאבכה
כשאהיה בודדה
עת עזבתי
נכרתה ימיני
אצמיח לי יד חדשה


וכל יום שעובר
כל דקה שצונחת
בגופי אני נחה
אך רוחי
היא עודנה בורחת

ואלך אל אישי יעקב
ואדרוש ילדיי
ומחצית הממון
ולבי קפא דום
כשניגש לפניי

"רחלתי, אהובה
אל תלכי נא ממני
אתן לך ארמון
וזהב לרוב

אענוד לאוזנייך
משקולות אהבה כואבות
אחדור אל גופך
בכל ליל, בכל הלילות

אעטוף את עורך במשובח בבדים
ארפד מיטתך סרפדים
אחייך אל שפתייך כל בוקר, עת שחר קימה
אנפץ את אורך כל ערב לפני השינה"

ואטה את אוזניי
אל דבריי מחמדים
ואסוב את פניי
אל דרכי

ואלך ואשאיר
מאחור את חיי
אמצא לי אושרי

וערסל מתנודד לעת ערב
בשעת דמדומים
אני ואשתי שלובות
לאור כוכבים

וליטפתי את בטנה
ילדתי שם ישנה
ולחשתי אל הרוח
אל שמיים נוצצים
אל האדמה הפורייה
אל אם כל הנשים


שהנני מאושרת
ומודה לאלוהים
על כל חיי
שמילאתי את נפשי
במים טהורים
ודמעותיי

שמורות לשמחה






לאהבת חיי
תחסכי לערסל
העתיד מתקרב
איזה