היא ברחה רק עם הגיטרה
כי פשוט נמאס לה לשבת
על רצפת העץ במטבח
ולבכות על מה שיכול היה להיות
והיא לא חושבת שהפסידה כלום
אחרי הכל האושר תלוי רק באמונה
והיא לא תרגיש שם שלמה לעולם

היא הולכת למקומות אחרים
היא תמיד מתחילה לבכות בבקרים
כשמתעוררת במיטות של זרים

היא יושבת תחת עץ התאנה
מנגנת לבד בגיטרה
נזכרת בימים רחוקים
נזכרת בפרצופים ששכחה
אז היא קמה ללכת
כי זיכרון אחד יותר מדי
הוא כמו נשימה אחת פחות מדי
בשבילה

היא הולכת למקומות אחרים
היא תמיד מתחילה לבכות בבקרים
כשמתעוררת במיטות של זרים

בגיטרה נקרע מיתר
למרות זאת היא ממשיכה לנגן
הצליל החסר הוא כאילו משלים לה
חלקים לתמונות מזכרונות שכבר שכחה
שדרת עצי פיקוס בחלק המוזנח של העיר
שוב גורמים לה לקחת את עצמה לברוח

היא הולכת למקומות אחרים
היא תמיד מתחילה לבכות בבקרים
כשמתעוררת במיטות של זרים

הירח והשמש עדים מלמעלה
מקשיבים לקולות הגיטרה
מין זיוף חינני שכזה ומיתר קרוע
מסגיר מיד את אותה אחת
שבורחת כדי למצוא את עצמה
או כדי להיות שלמה
אבל המסע לא נראה קרוב לסיום

היא הולכת למקומות אחרים
היא תמיד מתחילה לבכות בבקרים
כשמתעוררת במיטות של זרים

חוזרת הביתה פותחת הדלת
מורידה את בגדיה ונופלת עירומה
על רצפת העץ במטבח
וחושבת איפה היא טעתה
ומדוע הוא לא איתה
אחרי יומיים ברחה שוב מהבית
כי לא מצאה שם את עצמה

היא הלכה למקומות אחרים
היא המשיכה לישון בבקרים
כשהתעוררה כבר לא היו שם אנשים זרים.