צינורות במבוק חלולים עושים לי נעים באוזן,
הקטן הזה עושה לי חיוך על השפתיים,
השקית זבל הזאת מסריחה את האווירה. אני צריכה לזכור להוריד זבל
לעיתים תכופות יותר.

אני תוהה לעצמי, מה יגידו השכנים-
איך אני מעזה לרדת למטה עם בוקסר מצועצע של מיקי מאוס, וסווצ'ר
תכלת, וכפכפי אצבע צבעוניים
אבל עוד לפני שאני מספיקה להציב סימן שאלה בסוף המשפט אני
מבטלת את המחשבה הזאת, ויורדת למטה.

הכפכפים עושים לי רעש,
הרוח עושה קר ברגליים,
החתולה עושה לי עיניים כשאני עומדת ליד הפח,
כמו מבקשת שאשאיר לכבודה את המכסה שלו פתוח,
שתוכל לבוא להתארח כשתרצה.

אני רואה את ההשתקפות שלי בחלון של הלובי,
שקופה לא שקופה
דמות לא דמות
הכל בכאילו.
אני אוהבת לשחק בכאילו ובנדמה לי
זה נותן הרגשה אחרת לחיים שלי, לשיגרה שלי.

תמיד יהיה את הפח הזה בחיים שלי, שאני אוכל להתמקד בו
לא תמיד לזרוק אליו זבל מסריח, אולי לפעמים פרחים
וכשהפח נחמד אני לא שוכחת להוריד את הזבל פעמיים ביום- לפעמים
גם שלוש,
והכל בשקיות קטנות פרחוניות וריחניות, שיהיה נעים לו לבלוע
אותן.
שקית אחרי שקית,
פרח אחרי פרח,
אני אחרי אני.
בכאילו.

לפעמים בכאילו אני מדמיינת לי שאני חתולת רחוב שנלחמת על הקיום
שלה כל דקה,
צופה על הפח, ומתקרבת לאט ובמתיקות לכל מי שמתקרב אליו.לפח
שלי.
רובם נופלים ברשת, ומלטפים אותי
חלקם מרחיבים טוב לב ומשאירים את המכסה פתוח כדי שאוכל ללקט
שאריות של חיים מתוכו;
שאריות קטנות ומתוקות, ושאריות מרירות וחמוצות.
דייסה של תינוק שנשארה, מעדן שהחמיץ, לחם שהעלה עובש, ושקית
במבה מלא בפירורים קטנים קטנים שדבוקים לאריזה מבפנים.
אני משחקת את תפקיד החתולה המעודנת
הולכת את ההליכה המלכותית שלמדתי לחקות מסדרת טלויזיה שראיתי
פעם כשעוד היה לי בית חם, עם אח קטנה להתחמם לידה, וטלויזיה
צבעונית.

הכל בכאילו,
חוץ מהרצון העז הזה שלי להפיל אותך ברשת שלי
לגרום לך ללטף אותי, ואולי במזל גם לגרום לך להשאיר לכבודי את
המכסה שלך פתוח
ואז אני איכנס בהליכה המלכותית שלי, אשחק את החתולה המעודנת
שלך, ואחכה שתזרוק לי שאריות חיים
מתוקות ומרירות, קטנות וחמוצות.
אני אבלע הכל בשקיקה, ואז אתה תרים אותי יפה יפה לבין הסדינים
ויפה יפה אני אדע איך להתפתל שם
בינך לביני לבינינו
וכשהכל ייגמר אני אחזור להיות שקופה שקופה
דמות לא דמות
אני לא אני.
בכאילו.


14.5.05