הוא עוצר בצד, היא נכנסת לרכב.
שלום, שלום.
אף אחד לא מדבר.
הם נוסעים במכונית כסופה וקטנה, ואיש מהם לא פוצה את פיו.
ישר בכיכר, אחר כך הכביש מתעקל שמאלה.
המכונית משלימה את הסיבוב בדממת אלחוט.
ברמזור ימינה, היא זוכרת, ולא מוציאה הגה.
ברמזור ימינה, הוא פונה, ולא אומר דבר.
שתיקה.
הם בדירה שלו. את רוצה לשתות משהו, הוא שואל.
מים, כרגיל, היא עונה.
הוא מעביר לה כוס, ועכשיו הם שותים.
הוא מסמן לה לבוא אחריו והיא מהנהנת, מניחה את הכוס בכיור
ומתקדמת לעברו.
בשקט חולפים על פני השטיח הגדול בסלון.
שמאלה בקצה המסדרון, היא יודעת.
שמאלה בקצה המסדרון, הוא פונה.
הדלת נסגרת.
היא משתדלת לחנוק בתוכה את הקולות.
המיטה שלו קטנה אבל הם מסתדרים.
בשקט, הוא לוחש לה שהוא אוהב אותה, בשקט, היא מבקשת מעצמה לא
להאמין לו.
לא ברור למי היא לא מקשיבה.
הוא בפנים. הוא בחוץ. הוא בפנים.
הם מתנתקים אחד מהשני.
את אוהבת אותו, היא מזכירה לעצמה,
והוא מדליק טלויזיה
ונרדם. |