אני בונה בנין עכשיו.
בנין של שיר.
בית אחר בית,
קומה ועוד קומה,
עם פיגומים של
חרוזים,
נורא רזים,
מאוד רזים.
מערבב בחומר
את כל החרדות,
את כל התקוות,
והחלומות והצבעים -
עושה ניסויים בצבע,
מערבב עולם של חוץ
לתוך עולם של פנים!
וצובע את הכתלים
לפעמים בשחור לפעמים
באפור- לעתים בכחול
כשנורא נעים,
אבל לרוב זה סתם
נורא,
לבנות כך שיר,
בלי תעודות,
מבלי לדעת אם אני
בכלל כשיר למלאכה
כל כך...

אבוי, נפלה לי המלה,
הקומה לא תהיה
שלמה!
לא נורא, נוסיף
מעט טיח ונצבע
בצבע שקרוב לזה
האמיתי.
אחרי הכל שיר זה
לא רק קומות,
הוא גם צבעים
וגם קולות ועוד
דברים רבים,
שיר הוא לא
מבחוץ,
מה שהוא מבפנים!...