ביצירה משותפת

הרצאה בפני מועדון גיל הזהב. ח' באדר א', תשס"ה
הארה לגולש-הקורא: להכין קנקן מים ו-½ כוס שקופה מלאה.

האמנם - אין יאוש כלל בעולם - העולם הוא מקום טוב?
בזמן הקרוב נעסוק בהתמודדות עם האיזון בין טוב ורע

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" - וכי איך אפשר?...
למשל לנוכח אסונות טבע גדולים כמו הצונאמי?

התמודדות אחת עם האסון - (לאלו שמתאים להם) הבנת הטבע:
אנחנו זוכרים שהחיות ידעו והצליחו לברוח! החיות מאוד
מחוברות לטבע
ש אנחנו מנותקים מהטבע! אנחנו - העולם המערבי או זה שמנסה
להיות כזה! (ר"ע האינדיאנים - שיודעים מתי יבוא הגשם, או
שבטים אפריקאיים)
ש גאות ושפל! זו דרך מעניינת לחשוב על טוב ורע.
בצונאמי - גאות מסמלת דבר די רע, ודווקא השפל סוג של
חזרה לנורמל, הישרדות והצלה.
ש אנחנו מזהמים את הים - הים קם עלינו - סוג של האנשה
והענשה -בדרך ההתמודדות עם זמנים קשים תוך הבנת הטבע - יש
שיאמרו שהטבע מעניש אותנו.

התמודדות שניה - (לאלו שמתאים להם) אמונה באלהים:

ש גם בנסיון להבין את סיפור חציית ים סוף באמצעות המחקר
המודרני גאות ושפל היא לשון ההסבר - וכמו בצונאמי, גם כאן,
הטבע היתה לשון ההסבר!
 בשפל - יכלו בני ישראל לחצות את הים. וכשהמצרים נכנסו כנראה
גאה הים! וטיבע אותם.
ש ניתן למצוא במזמור תהלים פ"ט את האמונה כי אלהים שולט גם
בתופעות הטבע בים:
"אתה מושל בגאות הים; בשוא גליו, אתה תשבחם..."
ש במזמור אחר בתהלים, מזמור צ"ג שאנו שרים בתפילה - יש תיאור
יותר דרמטי של כוחו של האלהים:
" ה' מלך, גאות לבש: לבש ה', עוז התאזר; אף-תכון תבל,
בל-תמוט.
נכון כסאך מאז; מעולם אתה.
נשאו נהרות, ה';  נשאו נהרות קולם; ישאו נהרות דכים.
מקולות מים רבים; אדירים משברי-ים; אדיר במרום יהוה.
עדותיך, נאמנו מאד; לביתך נאוה-קודש: ה', לאורך ימים."

אם כן - מאמינים ושאינם מאמינים שואלים את עצמם תמיד -
האם האלהים הוא טוב או רע? כדי לענות על זה נפתח מעט את
הנושא של גאות ושפל.

סיפור קריעת ים-סוף הוא מיתולוגיה שיש ביכולתנו רק לדמיין
ולפרש,
וגם הצונאמי לא היה כביכול מצב נורמאלי של גאות ושפל.
מכיון שהמונחים גאות ושפל באים בד"כ בפרשנות הפוכה
הם מהווים הגדרה אחרת של טוב ורע
גאות - יש הרבה מים - יש הרבה טוב
שפל - ירידה - אדם שנמצא בשפל המדרגה - מסמל בד"כ חסר.


כשאני חושב על גאות ושפל אני גם חושב פשוט על מים.
מים כמקור חיים
לא סתם טבוע באופטימיסטים כמוני המשפט
"יש להביט בחצי הכוס המלאה"
(אם הכנת לפני הקריאה חצי כוס שכזו - הסתכל/י בה!)
אופטימיסט אופטימיסט -
אבל בחיבור עם הנושא הקודם גאות ושפל - אי אפשר תמיד להסתכל
בחצי הכוס המלאה! ולא כי אי אפשר להתעלם מחצי הכוס הריקה!
(עכשיו לשתות ¼ מחצי הכוס המלאה שהוכנה מראש ולהצהיר: )
פשוט כי לפעמים היא רק רבע מלאה!
(למזוג בחזרה עד שתהיה הכוס מלאה ולשאול: )
ומה אם היא... מלאה???
הרי מה הטבע של גאות ושפל?
כשיש במקום אחד - חסר במקום אחר ולהיפך.

גיבורת סדרת טלויזיה שנהגתי לצפות, כשהייתי בתיכון, אמרה, באחד
הפרקים, על מערכת יחסים: "אתה לא יודע להעריך משהו עד שאתה לא
מאבד אותו". המשפט הזה לא היה שלה - וגם לא של כותב התסריט.
זוהי גישה טובה לחיים.
אני מאמין שיש בעולם 50% טוב ו-50% רע!
זה לא מתחלק שווה בשווה אצל כולם!
אבל בלי שיהיה רע בעולם - איך נדע מה זה טוב? איך נעריך מה זה
טוב?

נתן זך כתב בשיר "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה"
(לחן: מתי כספי)
כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אור
הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך.
הוא לא חשב באותו רגע על השמיים
אבל העצים כבר התחילו מתמלאים מים
וציפורים קיבלו אויר וגוף.
אז נשבה הרוח הראשונה אל עיני אדוננו
והוא ראה אותה במו עיני ענן כבודו
וחשב כי טוב. הוא לא חשב באותו רגע
על בני האדם, בני אדם לרוב.
אבל הם כבר התחילו לחשוב על עצמם בלי עלים
וכבר החלה מתרקמת בליבם
מזימה על מכאוב.
כשאדוננו חשב בתחילה על הלילה
הוא לא חשב על שינה.
כך, כך אהיה מאושר, אמר בליבו האלוהים הטוב.
אבל הם כבר היו לרוב.

מתוך השיר: "הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך"
אלהים ברא את האור!
 הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך!
   הוא לא ברא את החושך!
אם אור זה טוב וחושך זה רע - אלוהים לא מבטל את החושך! הוא
נותן לחושך להתקיים בצד האור - 50/50
אלהים רק רוצה שיהיה טוב.
על פי השיר הבקורתי הזה בני האדם הם אלה שרוקמים מזימות על
מכאוב!
אנחנו, בני האדם, מזהים ומגדירים מהו מכאוב! מה רע!
אנו מגדירים את זה ראשית על ידי כך שאנחנו רואים את זה!
אנו מגדירים את זה שנית על ידי כך שאנו עושים את זה

(אגב - מי אמר שחושך בכלל זה רע??? בחושך ניתן לישון ביתר
קלות, בחושף ניתן ליצור אינטימיות, לחושך הרבה פנים חיוביות!
אבל בשביל ההרצאה - נישאר ברמה ש"אור" זה טוב ו"חושך" זה
רע)

מתוך השיר: "אמר בליבו האלהים הטוב"
אם נחזור לעניין האלוהי, האם אלהים הוא טוב?
אני משוכנע שכוונות האלהים טובות!
וכפי שציינתי קודם יש לדעתי בעולם 50% טוב ו50% רע!
עדות נוספת לענין זה אנו מוצאים בספר דברים פרק ל' פסוקים
ט"ו-כ':
"ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע:..
העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמות נתתי לפניך
הברכה והקללה; ובחרת בחיים למען תחיה, אתה וזרעך: לאהבה את ה'
אלהיך, לשמע בקלו ולדבקה בו..."

רעיון הבחירה! אלהים אכן ברא את הטוב ואת הרע! הנה מן
המקורות.
אך עלינו מוטלת האחריות לבחור בחיים! כאשר מהטקסט אנחנו יכולים
לראות שיש הקבלה החיים=טוב, המוות=רע
לא שאנחנו לא יודעים את זה אבל אלוהים מדגיש שעלינו לבחור
בחיים -  על ידי כך שנבחר גם בטוב. לבחור בטוב - לפחות על פי
הטקסט המקראי זה לעבוד את ה', לאהוב את ה', לשמוע בקולו ולדבוק
בו - כמו בהורים כמו בבני אדם שאנו מכבדים. אין כאן, לעניות
דעתי עניין של כפיה...
אפשר בהחלט לנתק את זה מכל הרגשה או תחושה של משהו דתי מדי,
פרימיטיוי מדי, לא ניתן לנתק את זה מהעניין הרוחני - אנחנו
צריכים לבחור לעשות טוב!
אנחנו צריכים לראות דברים כ"טוב" ואז יהיה לנו טוב!

פעם, כשלמדתי על "תפילה", למדתי שכאשר אנחנו לוקחים לעצמנו רגע
כדי להתפלל גם למשהו אישי, משהו שלא כתוב בטקסטים המסורתיים,
המקובלים, העתיקים, מן הראוי שקודם נודה לאלהים על משהו טוב
שקרה לנו.
עניין ההודיה הזה - אפשר לכנות את זה "חנפנות" כי לדעתי זה
דווקא באמת בא מההיבט של בין אדם לחברו! להודות ולרכך את הצד
השני ואז לבקש משהו.

אחרי כמה חודשים במהלך שיחת חולין כששאלו אותי "מה שלומך"
ועניתי "בסדר", תיקנו אותי ואמרו "בסדר יחסית", אז אמרתי "לא,
לא יחסי - אלא בסדר!"
ואז שקעתי לעצמי במחשבות בקול רם ואמרתי לעצמי - מעניין למה
באמת טוב לי יחסית? קישרתי את זה לעובדה שאולי בגלל שפעם
בשבוע, כל יום שישי, אני מוצא משהו להודות עליו בתפילת קבלת
שבת - אולי זה מה שעושה לי טוב על הלב,
משרה אוירה טובה שאני אולי לא מרגיש אותה?
...
אתמול בערב, כשיצאתי עם אמי מקופת חולים, שמענו "רעש מוסיקלי
מתקרב" - הבנתי שזו מכונית את המוסיקה עוד לא שמענו, כשהיא
התקרבה יותר קרוב כבר ניתן היה לשמוע שזו מוסיקה שמחה וקופצנית
- מי אלה היו?
נכון, מכונית מיצובישי מסחרית, מלאת מדבקות...
החבר'ה הברסלבים המרקדים והקופצנים של "רבי נ-נח-נחמ-נחמן
מאומן"
אמי דחקה בי להמשיך בדרכנו ולחצות את הכביש ואני ביקשתי לחכות
עוד רגע - מכיון שהחבר'ה, שהתמזל מזלם - או מזלי, עצרו באדום.
וכמו שכולנו יודעים - יצאו מן הרכב והתחילו מקפצים ומרקדים.
זה היה מחזה מאוד נחמד! יגידו מי שיגידו שהחבר'ה האלה משוגעים,
שאולי הם על סמים, אבל אם אני מבטל את כל מחשבות הניתוח
הפסיכולוגי - תפסתי את עצמי מחייך בלי יכולת להוריד את החיוך
מהפה! גם אחרים ליד נעצרו והסתכלו - ותפסתי אפילו אחרים
מחייכים.
יש משהו מדבק בצחוק של אחרים. יש משהו מדבר בלראות מישהו אחר
שמח באמת!

החבר'ה האלה בחרו להיות שמחים.
"מצוה גדולה להיות בשמחה - שמחה גדולה להיות בשמחה"

רבי נחמן מברסלב אמר "אין יאוש כלל בעולם".
מאיפה האופטימיות? יאוש זה סוג של רגש - זה משהו שאנחנו בוחרים
בו!
רבי נחמן במשפטו זה, לא אמר שאין רע בעולם! יש רע בעולם -
אבל עלינו לבחור שלא לראות אותו! עלינו לדעת להתמודד איתו.

פעם אחת כשנסעתי ברכבי בשעת לילה מאוחרת, התנגן שיר שנחרט
בלבי. השיר "ימות המשיח" של דני ליטני מדבר בדיוק על העניין של
הקושי של האדם לקבל את הטוב מסביב

הלכתי אתמול ברחוב
ולפתע ראיתי בכיכר בעיר
המון אדם שרים
שאלתי: מה זה קורה פה
ואחד מהם ענה לי:
זהו כנס של אנשים מאושרים
אמרתי לו שזה לא יכול להיות
אין חיה כזאת, ובטח לא כאן
במאה העשרים.

איי איי כמה טוב לי בחיי
אני לא מאמין שזה
שזה פשוט קורה לי
איי איי אולי שתיתי יותר מדי
אולי אני סתם הוזה וזה
זה פשוט נדמה לי.

אז פתחתי ת'רדיו
בחדשות הודיעו
שבעולם פתאום
פסקו המלחמות
האוזון התאחה לו
ויש אוכל בשפע
והשלום יגיע
קצת אחרי חצות
וחמור לבן חונה
ממול בית התפוצות
מלמעלה ניתן האות
ניסים ונפלאות.

איי איי כמה טוב לי בחיי
אני לא מאמין, אני לא תופס
שזה קורה לי
איי איי אולי שתיתי יותר מדי
אולי אני סתם הוזה וזה
זה פשוט נדמה לי.

איי איי כמה טוב לי בחיי
אני לא מאמין שזה
שזה קורה לי
איי איי לכבוד משיח אדוני
אולי אני סתם הוזה וזה
זה פשוט נדמה לי."

דווקא אינני אומר שצריך להתעלם מהרע, לכסות את העיניים ולחשוב
שהוא לא כאן!
להיפך! צריך להחזיק בדעה שיש רע בעולם! אבל שאין יותר
מהטוב!
שהחיים הם כמו גלגל ענק - פעם למעלה ופעם למטה...
כמו הגאות והשפל!
הטבע האנושי מתעלם מהרע - וכך בעצם לא רק שלא יכול להתמודד
איתו - אלא גם לעולם לא יצליח!
עוד אמרה של רבי נחמן מברסלב
"לעתיד, כשיתגלה הדעת, ידעו שאין שום רע בעולם כלל, וכל הצער
מקורו בחסרון דעת"

פתחתי במשפט "משנכנס אדר מרבין בשמחה" המשפט הזה ממסכת תענית
שבתלמוד הוא רק חציו של המשפט השלם! המשפט השלם דווקא מתחיל
ברע! ונגמר עם טוב:
"כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה"
[תענית כט.]

לסיכום:

ש לא צריך דווקא להאמין באלהים - כדי להיות אופטימיים
ש הבנת הטבע והעולם
ש הבנה שיש טוב ורע - 50 50
ש להחליט להתייחס להכל בטוב!
ש להחליט לעשות טוב
ש להחליט לחשוב טוב
ש לחפש איך גם במשהו רע - יש טוב
ש לקוות ולהאמין שגם מהרע - יבוא טוב

(את ההרצאה רציתי לסיים ולומר:
"אמא שלי נלחמת בסרטן הריאות ומתמודדת עם אירוע מוחי שמונע
ממנה לתקשר איתנו. העולם הוא מקום טוב. שיהיה לכם ערב נעים"
ולצאת...
אבל החלטתי שזה קיצוני מדי ועלול לפספס את המטרה, להתפרש
כציניות ולבטל את כל מה שאמרתי. כאן אני יכול לכתוב את זה!
לשמחתי אחת מהמארגנות הוסיפה וסיפרה לקהל בתום ההרצאה "מתוך
היכרות אישית איתו ועם הדברים שעוברים עליו - אני יודעת ורוצה
לחזק את העובדה שהדברים נאמרו מתוך הלב וכי ככה הוא באמת חושב
ומתנהג". תוספת זו חיזקה אותי עוד יותר! וכן,אני עדיין חושב
שהעולם הוא מקום טוב.)

רבי נחמן מברסלב נולד בשנת 1772 ונפטר בשנת 1810. הוא היה נכדו
של הבעל שם טוב מצד אמו, אדמו"ר חסידי אוקראינה ומייסד חסידות
ברסלב. בשנת 1798 עלה לארץ ישראל מתוך אמונה כי "כל החיות, היה
אומר, שיש לי הוא רק מישיבתי בא"י. ועוד היה אומר: מי שרוצה
להיות איש ישראל באמת ייסע לא"י, ואף על פי שיש לו מניעות רבות
על זה, ישבר כל המניעות וילך לשם. שגור היה בפיו: עיקר המוח
והחכמה הוא בארץ ישראל". בגלל מלחמות נפולאון עזב את הארץ וחזר
לאוקראינה.
בשל מחלוקת הלך והתיישב בעיירה אומן בה הוא חי עד יום מותו
ונודע כמספר מעשיות בקרב חסידיו.
לאחר מותו החליטו חסידיו שלא להעמיד אדמו"ר תחתיו מתוך הערצתם
אותו. משום כך הם כונו בלעג בפי מתנגדיהם "די טויטע חסידים",
כלומר "החסידים המתים". רבי נחמן היה נוהג להתבודד בטבע, לשוטט
ביערות ובשדות וחש כי גם העשבים והצמחים משתתפים בתפילותיו.
לדבריו, חשוב לרקד ולזמר וכל המרבה בכך הרי זה משובח. יחד עם
זאת נהג גם להרבות בסיגופים. מפורסמת ביותר היא שירת העשבים
שלו שהולחנה על ידי נעמי שמר . רבי נחמן האמין כי שולט בעולם
כוח רשע, העתיד לעבור מן העולם כאשר תתגלה הדעת: "לעתיד,
כשיתגלה הדעת, ידעו שאין שום רע בעולם כלל, וכל הצער מקורו
בחסרון דעת".