אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי את קולך בטלפון.
זה היה בדיוק אותו הקול הרך והמתוק שציפיתי לשמוע.
דיברנו במשך שעה שלמה אך רק מספר מילים נאמרו.
באותה שיחה היו יותר שתיקות ארוכות וגמגומי התרגשות.
מאותו הרגע לא יכולתי להפסיק לדמיין לעצמי איך את נראית.
נפגשנו יום למחרת, נסעתי אליך בשלושה אוטובוסים שונים.
חיכית לי בחוף הים בת"א, היה אז קרוב לצהריים.
קנינו ברד וירדנו לשפת הים לשכשך רגלינו במים הקרירים.
באותו יום לא נזקקנו כלל למילים, החום שהיה בינינו וחילופי
המבטים אמרו כבר הכל.
נכנסנו למים עם כל הבגדים.
היה אז דגל אדום והמציל צעק משהו ברקע אבל כל מה שיכולתי לשמוע
זה את צחוקך כשקפצת בין הגלים ולשקוע בצבע עינייך הכחול המדהים
שזהר לאור השמש.
הסתבר ששהינו במים יותר מהמתוכנן, כשיצאנו השמש התחילה שוקעת.
יצאת כולך רועדת עם כל הבגדים ספוגים מים במשקל של טון.
עשיתי לך שק-קמח ורצנו למקלחות.
את התחלת להתפשט ולא יכולתי להסיר ממך את מבטי.
היית כולך כחולה ורועדת עם אצבעות מקומטות, דבר חמוד שכמותך
עדיין לא יצא לי לראות.
צחקנו שנינו כל הדרך עד שתפסנו מונית וליוית אותי לתחנה
המרכזית.
אני זוכרת שהגיע הקו לאשדוד בדיוק כשהדלקנו סיגריה, הפצרת בי
אז "תישארי, רק לעוד כמה דקות", כל אחד היה נכנע למבטך.
כמה דקות הפכו לשעה עד שנפרדנו ונסעתי חזרה.
לא עברו עשר דקות והתקשרת אליי לסלולרי לשאול אם הכל בסדר, כל
כך הצחקת אותי באותו הרגע, חשבתי שאני מתפוצצת.
זה היה היום הכי מאושר בחיי.
חששתי שאתעורר פתאם ואגלה שהכל היה חלום.
בבוקר השארת לי הודעה "אולי תבואי אליי ותבריזי מהעבודה?"
לא יכולתי לסרב להצעה שכזו.
התקשרתי לאחראית המשמרת שלי והודעתי "אני חולה".
באותו יום הרגשתי הכי טוב שבעולם, הייתי חולה מאהבה.
רק מהמחשבה שאראה אותך פעם נוספת כל גופי נתקף צמרמורת.
הספקתי כבר להתגעגע אליך, התרגשתי יותר מאתמול.
נתקעתי בפקק בצומת חולון, כבר לא הייתה לי סבלנות והציפייה
לראות אותך הרגה אותי.
הפעם נפגשנו אצלך בדירה.
לא יכולתי לחכות דקה נוספת עד שתפתחי את הדלת.
הלב שלי דפק במהירות כמו תופים אפריקאים.
כל גופי נשטף זיעה קרה והרגשתי בוערת מבפנים.
עד אותו יום לא ידעתי מהי תשוקה אמיתית.
נגעתי בכוכבים ונפלתי מהירח חזרה.
ידעתי באותו יום כזו אהבה חזקה.
אני זוכרת איך התכרבלנו, ידיי לא רצו להרפות ממך.
עד היום כשעיניי נעצמות חולמת עלייך, אהובה.
חולמת בלי סוף.