מעניין אם זה קורה רק לי.

החיים האלה יקרים וקצרים מדי כמו חצאית של מעצב על איטלקי
ידוע.

אני מגלה על עצמי דברים מדי יום שמרעידים לי את הרצפה.

שמונה בסולם הזעזוע של עצמי.

חודש אפריל הוא חודש הבלבול. אין בו רגע קט של שקט. מנוחה או
רוגע. כבר ביום הראשון שבו - כולם משקרים לכולם. אם זה לא
מספיק אז מישהו החליט להצטרף לברדק ולהזיז את השעון בתאריך
הזה.

השמש צהובה וחונקת והצבעים של הבחוץ מבולבלים.

מואר מדי ללילה... חשוך מדי ליום, יש ריח של משהו מתקרב.

תחושה של אוטוטו זה יקרה ואני מקווה שאת מוכנה כי זה הזמן שאת
צריכה להתכונן. בליינד דייט הזוי.

אני באמבטיה. הכי חלקה ונקייה ומריחה מסבון בריח של עוד.
מתלבשת. מתאפרת לאט... בקפידה. בושם. שמה את הסט של החזיה
והתחתונים האדומים. משחילה את עצמי לשמלה השחורה נדיבת המחשוף.
רוכסת מגפיים אדומות שעוטפות ומחזיקות היטב את הירך שלי.

אני מוכנה. חושנית. מפתה. אשה!!! שוב יגידו לי שאני נראת 23 או
24 או 25, תכסיס משעשע. אני בת 31. זה ודאי.

הלילה הפך להיות היום והיום ללילה. אני מגדלת מנהגים של ערפד.

יוצרת וצדה בלילות, מתרגלת נשיכות. ביסים קטנים ואדומים של
אושרר... מפנטזת על זוגיות נצחית עם מתיו מקונהי.

אני רק צריכה שהוא ידבר עברית. יותר קל לי לפתות בשפת האם
שלי.

אולי אני אלמד צרפתית בכלל... וגם הוא ילמד ואנחנו נחייך
חיוכים צרפתיים משהו ונאמר אחת לשני..

מתיו?

וי שלג.

ז'ה טם, מתיו, ז'ה טם.

אוללה... שלג....

אחחח אפילו פה זה נשמע... איי קרמבה.

בסוף אני אזיין לו ת'צורה. הוא יתמכר אליי .

ויהיו לנו שלושה ילדים. אנאבל. מרי. ויהונתן. (הוא ויתר לי כי
הוא ידע שאני מחוקה על השם הזה).

אני אלך עם שמלות ארוכות לבנות מתחרה, בלי תחתונים כמובן.

והוא יראה לי "מה זה" על השולחן במטבח... אח... אח... ריח של
פריחה. הפרדס של עצי הלימון שוב פורח ויש ריח משכר וממסטל.
מחרמן משהו. עושה חשק להתגעגע לרגש שעוד לא נולד.

אני הולכת בקביעות מאוסה לחדר כושר. מתכווצת לאט והשלג שבי
נמס... מסתכלת על האנשים שלידי עושים קולות סקס על האופניים
בספינינג ומדמיינת את כולם ערומים בסקס דורש חזק ופולשני.

אני מאוהבת. מסתובבת עם חיוך מטופש. מאוהבת בידיעה שמשהו
מייג'ר עומד לקרות לי. וזה ממלא אותי באנרגיה ורודה של תקווה.

כמה טוב איתי.

רוחות של תשוקה, אביב הגיע טישו בא... (אלרגיה לפרחים אבק
ואנשים טפשים)
(המשך יבוא...)