But what a way to die.
אייי.
קניתי סוודר שדוקר לי את העור
רציתי ת'אדום היא נתנה לי ת'שחור.
העולם נדפק או שאולי זו רק אני?
נמאס להתחכך במשו בינוני
בכל מקום מסמנים גבולות עם קו
כשעשיתי את הפירסינג - רציתי שיכאב מה עכשיו?
רק הגדיל את הרעב...
אנשים מקולקלים מחפשים מוסך מוסמך
ורציתי להגיד ועוד שניה אני אשכח.
פאק.
ידעתי, זה ברח.
כשנכנסתי לא ידעתי שהדלת תטרק מאחורי.
ופתאום אני בתוך זה, גבירותי ורבותי.
המנהיג קצת מבולבל... אולי זה משו שאכל.
השופט לא מפוקס לכמה זמן אתה נכנס?
אולי זה מאסר עולם אולי תגיד כבר לכולם? שזה רק קטשופ ולא
דם... WELL
תתחיל להתפתל...
הוא מנסה להשתדל גבה ימין שוב מטפסת מיישרת שוב מבט.
לא... אני כבר לא כועסת למה לי תמיד איכפת.
למה לא אמרת לי שלהיות מיוחד זה מסוכן.
למה אנשים תמיד מוצאים פגמים בכל דבר הכי קטן.
למה החכמה הזו ובשביל מה החריפות,
איפה זה נולד ואיפה זה ימות.
מה זה כל האנשים האלה מה זאת כל האהבה,
כן - אני איפרתי ת'עיניים וזה חלק - משעווה.
כן צבעתי בכחול את שערי הלא נגמר
ולא שאלתי אף אחד אם זה אסור או זה מותר.
לא סובלת את אודטה ותוכניות בלי צבעים,
האלכוהול שלי - מיץ פטל הכי קרוב לאלוהים.
לא עוצרת באדום מתפרעת בירוק,
ואם אין לך משו חכם להגיד לי אולי עדיף שרק תשתוק.