האחרון שרשם את המשפט של הכותרת של הבלוג הנ"ל עדיין ממתין
לתגובה... אבל אחרי שנים של חוסר יחס הוא הלך לבדוק את
העניינים מקרוב... יש לי עניינים לא סגורים עם אלוהים. כבר
פניתי אליו כמה פעמים. אגרופים קפוצים מופנים לחלל לנקודה לא
מסומנת. יאללה. נראה אותך גבר. אבל... אלוהים כנראה אשה. זה גם
הגיוני. בעוד שלושה חודשים ימלאו לי 31 חורפים. מזל דגים. אופק
דגים... מה זה אומר? השד יודע והוא גם היחידי שבטח אכפת לו כי
לי ממש לא מזיז. מבחינתי... יכולתי להיות עקרב. או דלי או
ואזה. מישהו ממש מטומטם אמר פעם שאלוהים לא מנחית מכות על מי
שלא יודע להתמודד איתן. וואלק. אז מסתבר שגם אלוהים בענייני
הסאדו... לא מפתיע אותי. לפני שמונה שנים, חמש שעות אחרי שיום
ההולדת ה-23 שלי נכנס לחיי... יצא מהן האיש שהשפיע כמעט הכי
הרבה על מי ומה שאני היום. הוא היה בגבעתי. והיתה לו כומתה
סגולה על הכתף וגומי בתוך הסוף של המכנס הצבאי. הוא היה
בלונדיני והיו לו עיניים כחולות. בעיקרון לא מתה על בלונדינים
אבל הוא היה יוצא מן הכלל. לפעמים כמו עכשיו נהיה לי פס רטוב
בחלק התחתון של העיניים שלי וקשה לי לבלוע. זה לא קורה לעתים
קרובות. אבל כשזה כבר פה... מתקפלת לי האישיות... וכואב לה. יש
לי כבר סימנים כחולים מרוב המכות הללו. אבל אלוהים לא נותן למי
שלא יכול לקבל - אז זה בסדר. זה עם תוכנת גיבוי... סלמטאק. הוא
היה בן 25. גדול ממני בשנתיים. בריא. חזק. חסון. אידיליה. אבל
אז... לפני שמונה שנים משהו השתבש. הוא נכנס הביתה, נשכב. עשה
פרצופים שהראו שלא טוב לו. לא עבר יותר מדי זמן עד שגיליתי
שהקצין הסגול של גבעתי של חיל הקשר, של צה"ל ושלי בעיקר...
עומד לא לעמוד יותר. האנטנות הצה"ליות פגעו בקו הבריאות שלו.
מחקו אותו עם טיפקס והשאירו סימן לבן. הוא נהיה דלי עם אופק
סרטן. לא להיט. הוא חלה בסרטן. והסרטן חלה בו. הייתי ראיתי. לא
משהו הקרב הזה... לא דומה לסילווסטר סטלונה ברוקי. פה לא שמו
כפפות. אולי רק האחיות שדקרו אותו כל הזמן עם הכימו וההקרנות
וכל החרא הזה... בסיבוב הראשון ההיא בחלוק הלבן הרימה את היד
שלו באוויר והודיעה שהוא ניצח. בסיבוב השני... זה כבר לא היה
ככה... הוא היה כבר קירח כולו. והמבט שלו היה מת בערך שבועיים
לפניו. היו בו מרחבים אין סופיים של חור שחור של ואקום בניחוח
מורפיום רפואי. אני לא יודעת למה כתבתי את זה דוקא עכשיו. אין
לי מילים להסביר מי אני ומה אני. למה אני יוצרת. ומאיזה חומר
אבל ככה זה יצא. דבר אחד אף אחד לא יכול לקחת ממני וממנו. יש
רק אדם אחד בעולם שיכול לומר שהאיש הבלונדיני הסגול הזה היה אח
שלו... והאיש הזה... זו אני. הלוואי ויכולתי לדבר איתך לכמה
רגעים. מתגעגעת בטרוף. אחותך הקטנה.