אמר לי: נכון שהשיער של בוביק מקסים?

אמרתי לו: מקסים, כן, משהו-משהו, סופרלטיבים עצרת, הכי טוב
שיש. מה-אתה-רוצה?

אמר לי: כלום, סתם אמרתי שהשיער של בובי מקסים.

אמרתי לו: אני נראה לך שוקי זקרי?

אמר לי: לא...

אמרתי לו: למה אתה עונה לי, למה?

אמר לי: כי שאלת.

אמרתי לו: מתחכם, אה? עזוב.

נשענתי על הבר, רות מאחורי גומעת חתיכים ופולטת קריאות אנחה
נטולות אורגזמות.

הברמן אמר לי: מה בשבילך?

אמרתי לו: אחד וודקה תפוזים, בעיקר וודקה ואחד דיאט-ספרייט
בשביל הפולטת.

אמר לי: עליי.

אמרתי לו בלב: הלוואי. אצלי או אצלך?

אמר לי: איזו וודקה?

אמרתי לו: תעשה טובה, שתהיה טיפל'ה יותר יקרה מהחרא שאתם
דוחפים לאנשים, אני מרגיש איכותי הערב.

אמר לי: איזו?

אמרתי לו: מה יש?

אמר לי: את זה ואת זה וגם כזה וכזה ואפילו כזה.

אמרתי לו: פוס, סטופ! זאתי.

בינתיים הרגשתי יד מטיילת ומלטפת במעלה בית החזה שלי.

אמרתי לו: מה-אתה-חושב-שעושה, דביל? אני נראה לך כמו פינת
ליטוף בחי-בר?

אמר לי: סליחה. מה זה?

אמרתי לו: כמו מה זה נראה לך, אהבל?! חולצה.

אמר לי: לא, אבל מה זה?

אמרתי לו: פעם ראשונה שלך על הגלובוס? הדפס על חולצה, תוריד
ת'יידים או ששלי שולקות לך ת'אשכים.

אמר לי: הלוואי.

אמרתי לו: התלתלים באמת מזכירים את בעז.

אמר לי: אז מה זה אומר?

אמרתי לו: זה מילולי, ווט יו סי איז ווט יו גט.

אמר לי: אני לא מבין.

אמרתי לו: בטח שמבין, רק משחק אותה לא, כדי שאכנס לפוזיציית
המורה. מעדיף להיות הרופא, עדיפות עליונה לפסיכיאטריה, ככה שגם
הפולניה שבברזילאית תוכל למות בשקט.

אמר לי: אה?!

אמרתי לו: עזוב, אני אבסטרקטי מדי בשבילך.

אמר לי: אתה מסטול לגמרי.

אמרתי לו: טרם.

אמר לי: אז מה אומר ההדפס?

אמרתי לו: לוק אנד ליסטן: פאק דה גאפ.

אמר לי: מה זה אומר?

אמרתי לו: זו פאקפרזה לונדונית.

אמר לי: אה... לונדון, אף פעם לא הייתי שם.

אמרתי לו: אינפורמטיבי מדי, הגיע האלכוהול. צ'או.

אמר לי: אני בוביק.

אמרתי לו: איי קודנט קר לס.

כשהסתובבתי ראיתי אותו: לא מגולח, פנים חדים, עיניים טובות,
חולצה שחורה. כשפתח את הפה הסגיר אותו אותו הקול העכברי שזכרתי
מאותה הפעם בפברואר כשהיה מסומם ושתוי מהתחת.

אמרתי לרות: אין לך מושג את מי ראיתי.

אמרה לי: קודם שולחן, אח"כ פטפטת.

אמרתי לה: איפה הסגריות?

אמרה לי: וואי, חתיך הסלקטור, אני אמרח עליו קצת, ככה יביא לנו
שולחן.

אמרתי לה: בובה, את אמנם סקסית בקונספציה, אבל, בובה, את בבר
של הומואים, כאן את זו שנחשבת לסטיה.

אמרה לי: אז לך אתה, תעשה לו עיניים.

אמרתי לה: לוריפיקציה של דרווין? צחוקימים ושיגועימים אתך.

אמרה לי: כואבות לי הרגליים, אני שברירית, בחיי.

אמרתי לה: פה זה לא המקום לשחק אותה דיווה, מותק. אלף כמוך יש
כאן ולמרות השם חסרה לך כאן המרפסת בשביל שתבכה לך ארגניטה אחת
או שתיים.

אמרה לי: מנוול אתה, מתה עליך.

אמרתי לה: אל תמותי לי עכשיו, אני בונה עליך את "אם שותים לא
נוהגים".

אמרה לי: מה יהיה?

אמרתי לה: יהיה דיסקו. רות! שולחן! זה הזמן להוציא את מלכת
הסאדו שבך, 'סי-בו!

אמרה לי: דווקה נראה אקטיבי.

אמרתי לך: איזה אקטיבי ואיזה שכפכפים, בקושי שולחן הוא מצליח
לארגן - פסיבי ביג-בן טיים.

אחרי שהתיישבנו הזמינה קמפרי תפוזים, מרטיני-ביאנקו xxd,
טקילה, קוסמו ולא נגעה בהם כי היא לא סובלת אלכוהול, אז שתיתי
אותם אני בשל הסולידריות, הסוציאליות והצמא המתגבר.

אמרה לי: מה התחלת להגיד קודם?

אמרתי לה: שאין לך מושג את מי ראיתי.

אמרה לי: מי, איפה?!

אמרתי לה: מאחורי השולחן שמאחורייך, שם הוא יושב.

אמרה לי: מי, זה עם החולצה הלבנה?

אמרתי לה: לא, זה יגאל רביד. איך את מסטולה ולא שתית?

אמרה לי: האדים מהזיעה של החתיכים מכניסים אותי להיי-פייב.

אמרתי לה: אה.

אמרה לי: אז מי?

אמרתי לה: זה עם החולצה השחורה ששותה יין אדום.

אמרה לי: חמווווווווד.

אמרתי לה: א-הא.

אמרה לי: מי מהם, תזכיר לי.

אמרתי לה: ה-petit.

אמרה לי: ההוא שהתקשר לשאול לשלומך אז?

אמרתי לה: לא, ההוא בפריז אצל אבא שלו, התכתבנו לפני יומיים.

אמרה לי: אה, ההוא. איש טוב.

אמרתי לה: ההוא, ההוא, האדם.

אמרה לי: באמת בן-אדם טוב.

אמרתי לה: לא סתם בן-אדם, אלא התמצית האנושית, אני שתוי מדי
בשביל לזכור אם היה זה קאנט או לוק שמעולם לא טעו יותר.

אמרה לי: אתה והפילוסופיות שלך, עזוב.

אמרתי לה: עזבתי, בשלהי תשעים ותשע.

אמרה לי: למה אתה לא הולך להגיד לו שלום?

אמרתי לה: יה דפוקה, הוא בפריז.

אמרה לי: לא להוא, לזה, מפגר.

אמרתי לה: את "מלחמה ושלום" זוכרת?

אמרה לי: בטח שזוכרת.

אמרתי לה: אז הראשון.

אמרה לי: אתה והקונספירציות שלך, לך תגיד שלום, תהיה בן-אדם!

אמרתי לה: זה העניין, הוא לא חושב עלי במונחים של בן-אדם,
מקסימום בן-אדם חולה מאד. בפעם אחרת.

אמרה לי: איטס נאו אור נוור!

אמרתי לה: המלך מת.

אמרה לי: מה יש לך להפסיד?

אמרתי לה: מוקדם מדי. בפעם אחרת שנהיה יותר סוליקו. הוא לא לבד
וזה יביך אותו.

אמרה לי: וממתי זה התחיל להטריד אותך?

אמרתי לה: מאז שהתחלתי להרגיש.

אמרה לי: החיים הם לא אגדה, אה?

אמרתי לה: סי-לה-וי אקאדו.

אמרה לי: מה?

אמרתי לה: לא חשוב. מה שותים עכשיו?