אמר לי: שמעתי שהיו סצינות.
אמרתי לו: שמעת נכון ואם יש לך גידול בשכל תתנחם בזה שהוא לא
התפשט למערכת השמע שלך.
אמר לי: אז מה היה?
אמרתי לו: חזר מתורנות, שלחתי אותו לישון ושבצתי את הטוסטר
במקומו עד שלוש.
אמר לי: נו?
אמרתי לו: אתה פוגע לי ברצף, שתוק.
אמר לי: סליחה.
אמרתי לו: בכל אופן, ביציאה הוא התחיל לבכות.
אמר לי: למה?
אמרתי לו: את הלמה הזה בדיוק ניסיתי להבין במשך שש שעות של לחץ
פיזי מתון ולחץ נפשי מתון הרבה פחות.
אמר לי: אתה כמו קומביין שועט כשאתה רוצה משהו.
אמרתי לו: אם ניצן בכה קיימת סיבה ואם קיימת סיבה אני אגלה
אותה.
אמר לי: ו...?
אמרתי לו: ו... מה?
אמר לי: ומה הסיבה?
אמרתי לו: איך אתה מרגיש?
אמר לי: ככה, אין מה לעשות חוץ מלחכות לביופסיה.
אמרתי לו: לתוצאות.
אמר לי: מה?
אמרתי לו: לתוצאות הביופסיה, את החפירות הארכיאולוגיות כבר
ביצעו בך.
אמר לי: נכון, יהיה בסדר, לא?
אמרתי לו: נשגב מבינתי.
אמר לי: חזרה לניצן.
אמרתי לו: כן... פר? הצליח להתיש אותי.
אמר לי: כן, בטון הילד הזה.
אמרתי לו: הוא אולי אגוז קשה לפיצוח, אבל אני סנאי עקשן.
אמר לי: ו...?
אמרתי לו: הוא התלונן שאתה מפלה לרעה.
אמר לי: אותו?
אמרתי לו: אותם, ברבים. כמעט.
אמר לי: מי זה כמעט?
אמרתי לו: זיו.
אמר לי: אהה... שוב האופרה הזו.
אמרתי לו: שאלת - עניתי, אל תפיל עלי את הקפריזות שלך.
אמר לי: לא רוצה לשמוע, לא מעוניין להקשיב, הם סתם מזיינים את
השכל.
אמרתי לו: קצת מתגונן מצדך בהתחשב בעובדה שהכל עסקים כרגיל.
אמר לי: אז מה אתה חושב שצריך לעשות?
אמרתי לו: הדיון הזה התרחש לפני חודשים, אתה יודע מה דעתי ופעם
האחרונה שבדקתי לא עמדתי בצומת האידאולגיה וארבתי ללקוחות
חדשים.
אמר לי: אתה חושב שהוא צודק.
אמרתי לו: ביג טיים.
אמר לי: אם כך כנראה שאתה לא מתאים לתפקיד.
אמרתי לו: לא מתאים - לא מתאים. ניחא.
אמר לי: ביום ראשון תתייצב אצל שמוליק והוא יחליט מה לעשות
אתך.
אמרתי לו: איי סר! עוד משהו?
אמר לי: סופ"ש נעים, דבר איתי בששי, אולי נלך לרקוד.
אמרתי לו: דונט קול אס, וויל קול יו.
אמר לי: אני לא יכול לסבול את הציניות שלך.
אמרתי לו: הנה, ארגנת לך פתרון סופי, לא תסבול אותה יותר, נשבע
באקסטריטוריאל.
נשבעתי וקיימתי. במשך חמישה חודשים היה אומר לי בקר טוב ואני
הייתי מקיים את השבועה. לאחר מכן היתה הכנת סגל נטולת דרגות בה
נכנסתי באמאמא שלו, נדמה שבכה. אח"כ באו אלי דרגות שונות
ואמרו:
הגזמת, ככה לדרוס מישהו? איפה הטקט שלך?
אמרתי להם: השארתי בבית יחד עם האזרחות.
באותו היום, לקראת הערב צעדתי למאהל והרגשתי יד מונחת על כתף
ימין. קפצתי תוך כדי סיבוב. הוא עמד שם.
אמר לי: תקשיב, אנחנו צריכים לדבר.
אמרתי לו: היד. תוריד אותה.
אמר לי: אני מבקש שנפגש היום או מחר בערב מחוץ לבסיס, בלי
מדים, בלי דרגות ונדבר על הכל.
אמרתי לו:
והלכתי.
אחרי חמש שנים ישבתי באחד מהספסלים מחוץ לסינמטק כשהופיע מחור
מקום, נעצר וכמעט שהחליק לאחור.
אמר לי: שלום.
הרמתי את הראש, ראיתי אותו ואמרתי:
אמר לי: מה שלומך?
אמרתי לו:
הלך. |
