אמר לי: נראה אותך מעז, גורר את עצמך ובא אלי.

אמרתי לו: נראה לך, אתה דפוק? לא בא אליך, קבעתי לקפאין עם
אנשים.

אמר לי: אוף אתך, אתה לא הרפתקן.

אמרתי לו: רד מהאופים. לא מרשימים אותי, רוצה? תחכה!

למחרת התקשר אלי בלילה ואמר שלא ידע אם כן או לא ולבסוף החליט
שכן, להתקשר. חייכתי. פטפט ובעיקר ברבר ורקד לי אנסבל ואמר
שהוא פוחד כי הקול שלי עושה לו זקפה.

אמר לי: רק שתיים בלילה, נראה אותך מעז, תעלה למכונית ותסע
בעקבות הרגש, תבוא אלי.

אמרתי לו: למה שאתה קורא רגש, אני קורא ליבידו. לא עולה, ולא
רכב, ובטח שלא עולה בשתיים בלילה, חבל לי על הדלק.

אמר לי: אז מתי?

אמרתי לו: אז מחר.

אמר לי: אז מתי מחר?

אמרתי לו: אז מחר בחמש ורבע בבנימינה. תביא מכונית, אחרת אני
מגיע לקיבוץ אחר בטעות.

אמר לי: אבל אין לי רישיון.

אמרתי לו: אז תוציא.

ברכבת הרגשתי סיפוק על השלמת הפערים ביני לבין הטבע ועל הזמן
המתוקצב שיהיה לי לספוג ירוק מבלי להחנק מדי. ירדתי בבנימינה,
ראיתי אותו, הוא בחן אותי, רצתי לשירותים. במשתנה הוא התקשר.

אמר לי: איפה אתה?

אמרתי לו: פה.

אמר לי: אז איך אני לא רואה לך?

אמרתי לו: אני עם הגב אליך.

אחר-כך עשה לי סיור מודרך בהתקבצות, עשה ארוחת ערב מגעילה
ובלילה שוב דבר וברבר ופטפט ואני חשבתי שהירוק כאן ירוק מדי.

אמר לי: בוא להתקלח.

אמרתי לו: כשתבוא.

אמר לי: אני רוצה ללטף אותך.

אמרתי לו: לא אוהב ליטופים, במיוחד לא בעורף.

במקלחת לא אמר כלום, הפה שלו היה עסוק. לבסוף ברח לפינה כשנתתי
למים הבוערים ללטף לי את העורף ואת המח.

אמר לי: למה להם מותר?

אמרתי לו: רק למים רותחים מותר לגעת לי בעורף.

אמר לי: אני מקנא בהם.

אמרתי לו: אתה לא הראשון. קום, צא, תתלבש, עושים סיבוב.

אמר לי: מה סיבוב?, שלש ורבע בבקר ואנחנו באמצע התחלת הזיון.

אמרתי לו: שעה מצוינת לפאוזה מתודית. תתלבש.

התלבש. בדרך פגשנו בצפרדע, מתנדבת ארגנטינאית בשם חואניטה
ובהגר.

אמרה לי: נוווווו?

אמרתי לה: נו-נו-נו. בסדר.

אמרה לי: נווווו?

אמרתי לה: את מפגרת? תפסיקי עם הנו הדבילי הזה שלך, כואב לי
הראש מהאלכוהול, כולה מכיר אותו שש שעות ושכחתי את הטפסים
למשכנתה.

אמרה לי: אוף אתך!

אמרתי לה: 'אוף' זה הסלוגן של התנועה הקיבוצית?

בדרך חזרה לחורים שלו שם לי יד על העורף, הורדתי לו סטירה
פבלובית. הוא נדלק.

אמר לי: דבר אלי מלוכלך.

אמרתי לו: הרגע התקלחנו.

אמר לי: פללליז.

אמרתי לו: דונט פאקינג פליז מי, בן עוולת המרדות ובור ועם הארץ
ועבד נרצע.

אמר לי: אה?!

אמרתי לו: אני זונת קפאין, ניקוטים וזונה פואטית, תתכופף.

למחרת ישב מולי ודיבר על מישהו והמישהו הוא אני.

אמר לי: אני צריך לשתף.

אמרתי לו: שוט.

אמר לי: אני בהירהורים.

אמרתי לו: אני צמא, אז?

אמר לי: אני לא יודע, אני כן יודע, חצאים, שלמים, שברים
עשרוניים, תהליכים וגו'.

אמרתי לו: אה?!

אמר לי: אתה לא מדבר אלי מתוך רגש.

אמרתי לו: לא מרגיש אותך, פוקי.

אמר לי: נראה שאתה עומד מאחורי תאוריות מבוססות שפתחת במהלך
השנים, אך אין להן צידוק לעיגון אמפירי בחשיבה השכלתנית שלך.

אמרתי לו: אתה צריך קיסם להוציא את פטריית ההזיה שנתקעה לך בין
האונות?

אח"כ ישבנו על החוף והוא רצה לדבר יחסינו לאן ולעשות יחסינו
במין טבע מוגן של קק"ל על שפת שפך הפסולת של הירקון.

אמרתי לו: בלי ידיים.

אמר לי: למה?

אמרתי לו: ככה מרגיש לי. לך להזדיין.

אמר לי: אני עובד על זה.

אמרתי לו: אתה עובד קשה מדי ולא שמת דאודורנט.

ביציאה מהמכונית נתן נשיקה, פלט "תתקשר" וברח.

התקשרתי ואמרתי לו: נו?

אמר לי: אהלן.

אמרתי לו: אהלן וסהלן ות'פדל ויחרב ביתך, נו?

אמר לי: רגע.

אמרתי לו: עסוק?

אמר לי: כן.

אמרתי לו: טוב.

אמר לי: אני לא יודע איך לסיים.

אמרתי לו: את מה?

אמר לי: את ההתקשרות ביננו, עד לפעם הבאה.

אמרתי לו: תרשום: נדבר, ביי.

אחרי שלושה ימים התקשר. נולדה לו אחיינית שמלאה את לילותיו
וימיו.

אמר לי: שמע, ונו, ואני, ואתה, וככה וזה.

אמרתי לו: בקיצור, לא. בהדדיזם.

אמר לי: אתה חוסם לי את החופש למחשבות, תן לי לפתח את מה שאני
צריך להרגיש בשביל להגיד לך.

אמרתי לו: תקתק אותה, עדי צריכה להתקשר.

אמר לי: אתה לא מרגיש.

אמרתי לו: לא מרגיש אליך.

אמר לי: למה אתה רב איתי?

אמרתי לו: לא רב ולא כומר. ככה אני כשאני מפויס.

אמר לי: יחסינו לאן?

אמרתי לו: איזה יחסינו? כולה ארבעה דיאט קולה, שלוש וודקות,
שניים משגלים ואחד סנדביץ' סינטה אלוהי.

אמר לי: אז אפשר להציע לך משהו?

אמרתי: שחק אותה.

אמר לי: כדאי שתרגיש יותר, מנסיון.

אמרתי לו: עכשיו תורי?

אמר לי: אתה לא חייב...

אמרתי לו: ועוד איך שחייב, עם ריבית לכל החיים ומדד שנצמד כמו
ניילון.

אמר לי: נו..

אמרתי לו: לילה טוב.

אח"כ הגר התקשרה.

אמרה לי: נוווו?

אמרתי לה: די, חלאס עם הנווו הזה, החלטתם לשגע אותי?

אמרה לי: איך היה?

אמרתי לה: עוד תאריך לזכור.

אמרה לי: באמת?

אמרתי לה: א-הא.

אמרה לי: ואיך אתה עם זה?

אמרתי לה: לא יודע, בינתיים עסוק בהדחקה.

אמרה לי: מתחרט?

אמרתי לה: לא, אבל גם לא מתחפר בזה, מחכה לדיאלוג עם הקבועה של
מחר.

אמרה לי: אני בשבילך.

אמרתי לה: את עומדת לבכות, נכון?

אמרה לי: כן.

אמרתי לה: אל. תודה.