פאפא לימה / דמעה מס' 7 |
את כל מה שבפנים
והבערה
הייתה נגמרת
כבר אין כוח להמשיך
הפרח של הזקן נבל
וסוף ללחם שאכל
ועכשיו לאן אפנה
אולי אשן ואקום
ויגמר היום הזה
ומה עם מחר
הרי מחר נמות
ושוב אני אבוד
את אמרת
שרצית ללכת לאיבוד
ובסוף השארת אותי לבד
ומה בכלל קרה לך
בתוך מבוך החיים
נעלמו דרכינו
כמו הפגישה
כך הפרידה
לא נודעת
רגעית
ולנצח תחרט
אני לא מתחרט
לא על הטוב
ולא על הרע
רק על הדמעות
שממשיכות לזלוג
על הלחי הסדוקה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|