נאמר בלחישה, על ידי רוחות הצפון,
מעצבים ההווה, על גבי נרות זיכרון.
והיום,
עם אורו הבוהק של אותו בוקר ראשון,
נאסוף את הטל,
נשזור הפנינים והצדפות הטריות (נשלו זה כעת),
נאסוף פירור לפירור את אותו זיכרון,
פן יימוג.
בטרם ייבלע ברוחות המדבר הצהוב.

וממבט עילי,
ממצוקי עד,
משוחים באבני כורכר, רנדזינה וחול,
נביט לאופק
נעבד במוחנו
את אירועי האתמול.

צור וקטיפה, מור ולבונה,
חמוץ ומתוק, תפילה ישנה.
נבליע בכר, נמתיק הרז למחר.
ייבלע בליבנו,
ישמר עד מחר.