ובלילה,
כשכולם הלכו כבר לדרכם
ואני לבדי במיטתי
אני רואה איך הפחד מזדחל לו
מבעד דלתות וחלונות סגורים
ולא תעזור לי,
לא תפילה ולא קמע
לא זעקה שמיימה
כי סבורני הם ריקים
לא מינחה לא שחרית
לא מניין ל"ו הצדיקים
אך שם,
גוף אישה במערומיו קורץ לי
וגעגועים עזים אוחזים
למה שמעולם עוד לא היה בי
בשוכבי לי על הגב
מול עניי העצומות, הרחק היא עולה מנגד.

ואם יש שם בחוץ אחת,
שדמותי עולה בדמיונה
באושרה, לבדה בין הסדינים
ואם יש שם כבר אחת
   אלוהי כל הרוחות והשדים
   למה זו לא את ?