קוראת בסיפור כביר העצב והכאב
פרסום בשלט חוצות על הפגנת חולשה
גוון הקללות הבלתי נאמרות

הוא נותן לי את הדפים המודפסים
ושואל לדעתי
על פניו ניכר בו שהוא רגוע
עיניו מהתלות בצורה מעניינת למדי
ובסיפורו הוא בוכה ובוכה

מתאר את ההיתקלות באהבה נכזבת
איך היה מוכן לצנוח מעזריאלי בשבילו
אך אהוב זו מילה שלו בלבד
שלא לוקחת שותפים

יושבת ומנסה לנתח כהרגלי
אומנם קשה הסוגיה
שכן אדם יקר לי עולה על המאזניים
והעט הביקורתי מתחיל לסווג
את המילים הלא ורבאליות
שמולי

"אשליה" ועוד פעם "אשליה"
על שולחן הניתוחים אני קוטלת אותו
והוא במפתיע מקשיב
ולומד את מחשבתי