|
אני מקווה שזה לא יארך ארבעים שנה
להגיע סוף סוף לארץ המובטחת.
לארץ בה אין גבול לאנשים
רק חיבורים דקים אותם ניתן לפסל
לארץ בה מלים נוצרות בכדי לברוא
לארץ בה מעשים נעשים בהתכוונות ודאגה
לארץ בה שיר שנאמר מתוך הלב
נשמע ונאסף, כי כל מילה היא חשובה
כמו טיפה של מים במדבר, בה העיניים מדברות
וחלומות הם קו ההתחלה ולא הסוף אליו לא מגיעים
בה הכלים השלובים מתמלאים זה מזה
והמלאכים מחבקים את כולם
ארץ בה המוזיקה של הלב היא המוזיקה של האוויר
היא המוזיקה של הרגליים היא המוזיקה של האדמה
היא האש שדוחפת אותנו לצחוק ולצעוק
היא המים
איתם ניתן לשמור על כל מה שטוב
וליצור עוד. |
|
|
תנו לי ב'
תנו לי מ'
תנו לי ה'
(תנו לי רווח?)
תנו לי ח'
תנו לי ד'
תנו לי ש'
תנו לי ה'
ומה יצא?
"בואנה שמעתי
הבועז רימר הזה,
כלי עולם"
יותר חזק!!
זאטוטה
פסיכודלית מרימה
את המורל בבמה
חדשה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.