עלה מהעץ נושר בסתיו
כמו המילה הכתובה נושרת לדף
כמו דמעה על פני זולגת-
לעת צינת בוקר
לבד.
גם העלה מתפורר, נשבר
השיר נשכח מלב
הדמעה מפלחת לחיי, מתייבשת
לעת צינת בוקר
לבד.
הרחוב אפרורי, יתום מעלים
וליבי מהרגיש - ריק נותר
עיניי מבכי יבשו
שוב אין כלום
לעת צינת בוקר
לבד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.