|
קמה בבוקר ונזכרת בך...
מסתכלת במראה ולא מאמינה
נזכרת באותם ימים קסומים,
באותן רגעים מדהימים
וכמה היינו זה בזו מאוהבים.
מנגבת דמע מהלחי ועוד אחת מהסנטר
ומקווה למצוא משהוא אחר,
אבל ביפנים עמוק יודעת היטב
שלא רוצה שוב להתאהב
לא מוכנה לעבור זאת שוב
ולוותר על אדם כל כך חשוב.
בינתיים נושמת נשימה עמוקה
מרגישה מן הרגשה מעיקה
הרגשת ריקנות הרגשה של בדידות
על שנה שעברה על שנה של שלמות.
מדפדפת בתמונות מקשיבה לשירים
נזכרת איך לידך ישבתי ואיך שיננתי ת`מילים.
עובר יום ועוד יום ואתה לא נישכח
מה לעשות? איך פגעת בי כך?
וכך בכל בוקר אני משחזרת
לא עובר יום שאני בך לא נזכרת . |
|
|
זה לא שאני פוחד
למות, אני פשוט
לא רוצה להיות
שם כשזה קורה.
וודי אלן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.