מצאתי את עולם האידיליה
אשר קידמני בדומייה, בחיוך.
הוצפתי באורו שסנוור,
נמשכתי ונשאבתי לתוכו.
זומנתי לתוך שערי עולם מופלא,
עולם בלתי רגיל, עולם קדוש,
אין לתאר קדושה מחשש להופכה לחול
וכך את עולמי אינני יכול לחשוף
כי זו הרגשתי שלי ולא שלך, הקורא.
אותו ביקור חלומי בעולם קסום
כיבה כל הנרות שהדלקתי בעולמנו שלנו.
את זה העולם מוטב להשאיר בשחור
כי זה עולם מכוער,
עולם של מלחמות ושכול.
עולם של קינאה ורדיפת בצע
עולם של שנאה ושימחה לאיד.
עולם של מנהיגים מטופשים.
אמנם אמשיך כאן לחיות,
אך רק בשל האמונה
שהאידיליה יכולה לשוב
ואין עוון אבות על בנים,
ושלא נועדתי לסבול רק משום
שאדם וחווה גורשו מגן עדן.
אידיליה, אני עדיין אשוב אלייך...!!!
©
שיר אשר נכתב בנערותי. |
