באזור הסובייטי, ליד מכרות מלח גדולים
שם הוצב לנתח בבית החולים.
וחוץ מחולים, מחלות ופצועים
לא היו לא ציוד, לא תרופות, לא כלים.
אז פקדו: לווינה ברכבת תיסע
והיא במלח תהא עמוסה,
לאחר שתמכור אותו שם במערב
תקנה כל מה שנחוץ בכסף הרב:
מיטות וסדינים, תחבושות ותרופות
שנוכל מול החולי איתן לעמוד.
ואכן הדברים כמעט כך קרו:
נסעו הרכבת, המלח והוא.
פריקה, מכירה וקנייה כנדרש
העמסת הציוד הרפואי שנרכש.
ורק סעיף אחד לא מולא בפקודה
הרכבת ליעד חזרה לבדה.
הוא לא עלה בה וכך הוא ברח
משמש העמים ששלטה במזרח.
אפילוג
ויש לי גם בכף ידי הימנית
סימן
של החוטים
אשר תפרת לאחות
את מה ששבר
של בקבוק חלב
קרע
כמו הסיפורים
האמיתיים
תמיד אותו
סיום:
אם עוד לא מתו
חיים הם עד
היום
