את הורגת את עצמך ילדה.
הנה זה שוב בא, הכאב שלא ידעך לעולם.
שורפת את עצמך,
קחי עוד שאיפה
תני לעצמך להסתיים במקום שהוא מתחיל.
נשרפת לו בין האצבעות, מול העיניים, ליד זירת הפשע
הוא אינו מבחין בך, לא משנה מה תעשי, עד כמה תעשי.
הוא אינו מחפשת אמת במילותייך,
לא משנה מה תדברי, עד כמה תדברי.
את מרגישה שהמצב גולש למקום לא טוב.
אינך עושה עם עובדה זו כלום.
נותנת לעצמך ,בשנית,
להסתיים במקום שהוא רק מתחיל.
את ילדה, מתיימרת לחיות את החיים כחיי מתח,
מבשרת לכל שאיתך- הכל בסדר.
מה פירוש הדמעה שזלגה מעינייך זה עתה?
אינך יודעת להשמיע חכמתך בציבור, שם, לידו.
שומע אותך רק מתחננת, רק שלא יעזבך.
ושוב בשנית, הבאת זאת על עצמך,
לקחת אחריות לסחוב עול שלם על כתפף.
את מתחרטת, חשה ברע שבתלייה,
הריי הוא תולה אותך כמו היה תולה את מדיו ומחכו שיתייבשו.
אך את שומרת על דיסקרטיות, אוי לך אם תוציאי מילה.
ממשיכה להיות המטרה שפוגעים בה בעזרת חצים חדים.
כל דקירה שכזאת מסמלת את ניצחונו.
את זקוקה למקלחת טובה, בה תוכלי להתנקות הייטב
אך המים  קרים והסבון נגמר
דווקא בתקופה הכי מלוכלכת של חייך.
את הורגת את עצמך ילדה.