אני יכולה לנשום את עורך עכשיו בדמיוני ולהרגיש את עורך מלטף
את ידי... ואם הייתי יכולה לו לרגע הייתי נשארת משותקת רק
מהמחשבה עליך...
וסופרת את נמשייך... אחד אחד... ומגלה עולם חדש... כמה שקשה
לבטא במילים, קל להרגיש בצלילים... צלילי קולך הנושק לאוזני
וצלילי ליבך הפועם בקצב אחיד לשלי... לפעמים קצת סוער, לפעמים
קצת גועש אך תמיד בסינפוניה שמימית...
וצלילי שמך - יובל... זה נשמע כל כך נכון, כל כך שייך, כל כך
נעים...
הדילמה הגדולה - הבחירה בין עיניך לשפתותיך מייסרת את נפשי...
בין אם לבחור בלבהות בעיניך או להרגיש את שפתותיך כאשר עיניי
עצומות...
הו אהוב שלי, אולי אני באקסטזה, אבל כבר התמכרתי אליך -
אשמתך...
גם אם לא אשתה אהיה שיכורה - מחיוכך...

עוד זוכרת בדיוק את נשימותיך הנעימות, וזוכרת שבהתקמצנות
ביקשתי חזק חזק - שלא ייגמר לעולם...

הו אהוב שלי - כל כך נהנית להכיר אותך לאט לאט, בלי שום האצה,
תאוצה, או כל דבר מתמטי אחר...

אתה גורם לי להרגיש כמו גפרור שהוצת... הו, אש שכמותך... להבת
לבי... הדלק של יומי...

שאלו אותי אם אהבתי בעבר.
עניתי שהשתנתה כל כך ההגדרה של האהבה בעיניי מאז שהכרתיך
שכנראה מעולם לא אהבתי ככה או כמו שאוהב אותך בעתיד..

שאלוהים יעזור לי!!! אני נאבדת!!! בין כל מה שמתאר אותך וכל מה
שחלק ממך...