|
לפעמים נדמה לי
שהכל זה רק תפאורה
ואם אני אתן בעיטה
הכל יפול לאדמה
העיר הזאת צוחקת לכולנו בפנים
היא לא תוססת
לא שוקקת חיים
בלילה מתפשטת
מגלה את האמת
היא מרוקנת
אין בה כלום
הכל בה מת
הרחובות נראים מקרטון
כשהכבישים ריקים
זה לא נותן לך חשק לרוץ
רק לשקוע בין סדינים
אין שם ילדים
רק פועלים
אין שם חברים
רק שלבים
והצלחה פה מסתכמת
בכתיבה לעיתונים
ובכל זאת כשעוזבים
הגעגועים מבעבעים
מבעד לשירים
ואז חוזרים
זאת עיר רפאים
|
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.