|
צליל מתכת חלודה אני פורש בפנייך.
עם אצבעותיי.
הדם מחלחל בנימים.
כמעט רואה אני אותו, אך הוא נסתם בשכבה אפורה של אבק.
אצבעותיי נוגעות בך במיומנות,
כאשר גופך הלח מזיעה הופך לאיטו למתכת שחורה.
אני מנגן בך ופורש מטר צלילים.
אך כמה שתהיה מושלמת היצירה,
תמיד אזייף אותך. |
|
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.