רוני דרור / יום |
לא חם לא קר,
סתם.
אני יושבת על הדשא,
בתוך החלל הגדול הזה.
אבל אני סגורה בתוך עצמי.
מתחיל להיות קריר,
אני נכנסת לבניין,
הבניין הקר והמנוכר הזה,
אולי זה בגלל שקר,
אולי זה בגלל האנשים.
אני רואה אותך דרך החלון,
ולא בא לי.
פשוט לא בא לי לבוא אליך...
כאילו, כבר התרגלתי לחסרונך,
וזה לא עצוב לי.
סתם יום.
לא קר לא חם,
סתם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|