זה היה פשוט עוד אחד מאותם ימים. אותה השמש של בין ערביים.
אותה תחנת אוטובוס שממנה אתה לוקח את אוטובוס מס' 11 אחרי יום
עבודה ארוך בחזרה לבית החמים והמרגיע שלך. אתה כבר מכיר הכל
בפרוצדורה של היום הזה. לא קורים דברים מיוחדים כל כך אבל
באותו יום... באותו יום כן קרה.
בפרק הזמן המדובר אני בצבא. חייל ג'ובניק בצה"ל שקיבל קל"ב
בגלל סיבות כאלה ואחרות. עכשיו, כשאתה ג'ובניק שחוזר כל יום
הביתה אחרי שהייה בצבא משבע בבוקר עד שש בערב, אין לך הרבה זמן
להקדיש לבנות המין השני. בקיצור, אני כבר תקופה ארוכה בלי זיון
ובלי זיון באופק. וזה מתחיל להטריד אותי, שעדיין לא מצאתי
מישהי שאני יכול להגיד לעצמי אחרי שאני מתעורר לידה שאני לא
מצטער שהתעוררתי.
נחזור לעניינינו...
באותו יום שיגרתי, בעודי נשען על תחנת האטובוס באזור המוצל
בשביל להתחבא מהחום עד כמה שאפשר, בצורה מפתיעה משהו תופס את
העין שלי. המשהו הזה הוא בחורה. כן, בחורה. ומלבד היתרון הבולט
הזה, ותאמינו לי שנשיותה בהחלט בולטת החוצה כמין נהר של מיניות
שנוטף ממנה בהליכתה ברחוב, הזמן פשוט עצר מלכת בעודי בודק את
הבחורה הזאת. כאילו לעזור לי לספוג את מלוא קיומה.
אותה בחורה הולכת עם מבט נחוש קדימה, כמו של הדוגמניות בערוץ
האופנה. המבט שלה משדר שהיא יודעת שאנשים מסתכלים עליה וזה לא
חדש לה בכלל. השיער שלה כולו שחור ומפוזר בצורה מוזרה כמו של
ג'ימי הנדריקס. אבל עליה זה נראה הכי סקסי בעולם, כאילו היא
הרגע יצאה מלילה סוער של סקס עם שלושה דובים ולה היה עדיין כח,
והדובים מזמן ישנים עם חיוך לכל שנת החורף כשעכשיו קיץ בכלל.
תוי פניה היו כשל איילה אצילית, ואם אתה מנסה לדמיין אותם
במוחך הסוטה, פניה מאפשרים לדמיון שלך להגיע לכל סיטואציה סוטה
שתבחר. באותו יום חם היא לבשה חולצה שחורה צמודה שחושפת קלות
את הכתפיים שלה בצורה מרמזת ולא זולה בכלל. כמו כן, מגלה
לעינייך בטן חומה ועגלגלה בצורה הכי נשית שאפשר, עם הפופיק הכי
מושלם שאתה מת לעבור לידו עם הלשון בדרך לצפון ואפילו לדרום.
לרגליה היתה חצאית שחורה צמודה, בערך עד גובה הברכיים, כשקו
המותן של החצאית התמקם כשלושה סנטימטרים מעל למשולש, בצורה
שהתנועה הכי קלילה תגלה לפניך את הפתח לתוכה. הדבר המצחיק
והיפה בה, שפשוט לגמרי היפנט אותי להתמקד ממושכות בו, היו שני
חצ'קונים קטנים בשני צידי הפופיק שלה.
אותה בחורה בדיוק סיימה לעבור על פניי. בזמן שהייתי עסוק עם כל
ההתרגשות הזאת היא כבר היתה במרחק חמישה מטרים ממני ומתרחקת.
אחרי שגל התדהמה עבר לי, לא הבנתי מה אני עדיין עושה במקומי.
באותה שניה הייתי כולי מלא התרגשות מהאפשרות שאני הולך לעשות
משהו בנידון. אבל מה? מה אני יכול להגיד או לעשות לאלה הזאת
מלבד משהו לא חוקי שיגרום לה להשאר? היא כל כך מתאימה לי, היא
נראת לגמרי לא בליגה שלי, אבל למי איכפת? היא משדרת כל מה שאני
אוהב באישה.

מה הייתי עושה לה...
טוב. מספיק. אתה חייב להתרכז ולהרגיע את עצמך. לשכוח בכלל שיש
לה את הכוח הזה עלייך. זהו. היא לא משהו בכלל. עוד בחורה חמודה
והכל אפשרי. הכל פתוח. אוקיי... אחרי שנרגעתי, מה אני עושה? מה
אני אומר? במקרים כאלה אני מאמין שהדרך הכי טובה היא להדהים
אותן בשיא הכנות. בלי לשקר, בלי לתחמן, בלי משפטים מתוחכמים.
פשוט להיות אמיתי ולעניין.
אני מתכנן נאומון קטן של מה שאני הולך להגיד ומתחיל בהליכה
מהירה לכיוונה. אני משיג אותה ואומר:
"היי, אני הולך להגיד משהו שאני לא אומר בדרך כלל אז תשמעי
אותי עד הסוף. לפני שתי דקות חיכיתי בתחנה ואז את עברת לידי
ולא יכולתי להוריד ממך את העיניים. אני חייב לשאול אותך רק
שאלה אחת: למה שלא נהיה ביחד?
אני לא מתכוון ישר עכשיו נהיה לזוג אלא את יודעת... נתחיל
כידידים, נכיר קצת, נדבר, ואולי מזה יתפתח משהו באמת טוב.
הבעיה היחידה היא שאני לא מכיר אותך ואת לא אותי וזה אומר שהכל
פתוח. אז למה לא? למה לנו לא להכיר אחד את השני?"
אחרי שאמרתי את זה הרגשתי שהפגזתי אותה בתחמושת הכי טובה שהיתה
לי. שלחתי את כל החיילים לקרב, לא השארתי שום דבר. שום סוד,
שום שקר. חשפתי את עצמי לגמרי. הייתי רגוע ושקט כשדיברתי ואולי
אפילו סקסי בעיניה. הייתי כנה לגמרי, באמת מהלב.
הרגשתי ממש בוגר.
אחרי שאמרתי את דבריי ישר ראיתי אותה מסכימה ואותנו מזדיינים
טוב והרבה. מי לא תסכים אחרי כנות כזאת? מה היא כבר יכולה
להגיד מלבד סבבה וחיוך?

ואז היא פשוט פלטה "סליחה?"
היא אמרה את זה באנגלית.
אמרתי כלום (גם באנגלית) וחזרתי לתחנה. משום מה הצל שהיה לי לא
ניחם אותי כלל.