גבריאל: חמודה, את מתכוונת לסיים את המשקה שלך?

בחורה על הבר: מה?

גבריאל: המשקה, הוא הולך להסתיים מתישהו? אני מחכה פה בצד כבר
כמה דקות, מסתכל אלייך, בודק כמה שתית, ונראה לי שאם תסיימי את
המשקה הזה תגיעי למצב שתדלקת מספיק בשביל שתסכימי לשכב איתי,
לא משנה איזה שטויות אני אומר.

נועה (הבחורה שעל הבר, שבדיוק סיימה לתדלק עוד במשקה הקודם):
סליחה, אהה. הבנתי אותך. כן, זכורה לי התקופה שאתה מדבר עליה
טוב מאוד, רק שמעכשיו החלטתי להפסיק עם עניין הזיונים הזה.

גבריאל: מה גרם לך להפסיק?

נועה: זה לא בריא.

גבריאל: שמעתי שדווקא הזרע מאוד עוזר לשיער וכל החרא הזה.

נועה: לא. אני מתכוונת לא בריא לחתול שלי, בחושך לא רואים הכי
טוב ומרוב שתיה לא שופטים טוב ת'סביבה וגם לא כשקשורים במאונך
על הספה, על השטיח, במטבח. החתול שלי מאוד אוהב אותי ומסתובב
סביבי כשאני באה. אני מה אכפת לי, אני באתי שתויה עם גבר באמצע
הלילה למטרה אחת.
אהה (כחכוח בגרונה). בכל אופן, כשאני באה לירוק את השמנת שלכם
יוצא לא פעם שזה פוגע ב-"טירק" ובבוקר צריך לנקות, הוא נשאר
ללא שיער כמעט. הוא פרסי אז חבל.

גבריאל: אני יכול לתאר לעצמי את הזוועה שהוא חווה. אותו סיפור
היה לי עם אמא שלי רק שהיא הייתה בולעת חרבות. אז מה יקרה
עכשיו? לא תזדייני לעולם?

נועה: לא. אני לסבית מעכשיו. נשים הרבה יותר נקיות וזה יותר
כיף לחתול כי יש ריח של ציר דגים באויר.

גבריאל: את בטח ממש אוהבת אותו. אני רואה שאת מאוד מתחשבת
ומוכנה להקריב בשביל החתול שלך. אותו סיפור היה לי עם אמא
שלי.

נועה מסיימת לשתות את הטיפות האחרונות של "הרוסי השחור" שלה.

גבי: את לא רוצה לדעת מה קרה עם אמא שלי?

נועה: נו.

גבי: יש לה עכשיו איידס.

נועה: איך זה קשור?

גבי: לא יוצא לך לזיין לוזרים מתוך רחמים? קראתי באיזה תשבץ
שאתן עושות דברים כאלה לפעמים.

נועה: טוב, שמע, חמוד, תעוף מפה.

גבי: טוב, לפני שאני הולך אני רוצה שתדעי שאני אוהב לקבל
מכות.

נועה: רגע, חכה, תחזור. יש לי חברה שאוהבת לתת מכות. קוראים לה
צילה, היא מרעננה.

גבי: אהה, מצחיק. לאמא שלי קוראים צילה ואני גר ברעננה, איזה
עולם קטן. תהני מהאיידס שלך.