הייתי אתך כמו שילד מבלה עם הצעצוע האהוב שלו.
אהבתי נורא כל כפתור שלך וכל צליל שיצא ממך
לא מאסתי בך גם כשהלכתי לישון.
את הצעצוע הראשון שאי פעם קיבלתי ואהבתי.

אני אוהב אוהב אוהב אותך נורא.
ראשי מתפוצץ מכל דבר שאת אומרת
והדם לא מוצא מנוח בתוך האיבר שלי
למראה עור ולו חשוף במעט.
את פשוט מושלמת, הצחוק, הלטיפות שלך.

אני כבר לא איתך
אני לבד
אני לבד הרבה זמן
את לבד גם
אני ואת לא באמת מתאימים
את לא בשבילי.
את מלכת הקרח שלא נתנה לי להמיס אותה בטיפשותי החמה.
מין טימטום מקסים שכזה. דביליות לבבית ורומנטית.

אני עם הגוף שלך כרגע.
מתוודע איתו מזה הרבה זמן,
אני מוקסם מקימוריו.
מוזיקת ג'ז ישנה מתנגנת אצלי בראש בעודי מלקק אותו.
אני נופל. נופל לתוך משהו רך, נוח ועוצם את העיניים.

אני ואת התפצלנו. מדברים כאילו בהתכתבות של יונות דואר.
כל מפגש הוא עסיסי בידידות שכה שנואה עליי.
הגורל ממש מעצבן אותי.
כל אדם הוא אדון לגורלו או שכל גורל מושל בכבש שאותו הוא
מוביל.
והרועה שלנו נתן לנו להאבד.

את מאושרת בזרועות איש שפניו לא שלי.
"תראי את מעלותי במגרעות חסר הפנים ההוא.
תחשבי עליי במערומי כשאת לא איתו."
מחשבות תקווה הן חץ הרעל שכבר הוסר מחזי והפצע הגליד
אך לא הרעל שאוכל אותי עד כפות רגלי וחזרה.

אני משתכשך סביבך. אני קטן אז את לא שמה לב
לפעמים את דורכת וממשיכה הלאה
אני נשאר שוכב בבוץ המחשבות שלי
ועכשיו. ממש עכשיו הבוץ לא טעים לי.

אני חותך, אני עוזב .
דפיקה של פטיש ההגיון נשמעת על עץ דלפק בית המשפט.
אני מקיא לך את כל תוכי כחולה איידס בהקאותיו האחרונות.