בזמן האחרון הכל שונה וזר, מרגישה שעולמי לרסיסים נשבר.
אולי זו רק תקופה ואולי זה בגלל הגיל?
אני לא יודעת דבר, רק צריכה שמישהו אותי יציל.
רק צריכה שמישהו יקשיב ואולי ייתן עצה,
לא מבקשת יותר, רק הבנה.

בזמן האחרון הכל שונה וזר, מרגישה שעולמי לרסיסים נשבר.
מרגישה לבד, צריכה תמיכה ועידוד,
ואם אפשר אולי גם חיבוק כנגד בדידות...
פרט לבדידות יש גם דיכאון ואכזבה,
ועמוק בתוכם ניצוץ של שמחה.
הרצון לשנות ולחזור לעבר,
ללכת לישון ולא להתעורר מחר,
לשמוע מוזיקה הכי חזק ולצעוק,
ואז לפרוץ בבכי ורק לשתוק.
לחזור להיות קטנה ולהישאר ככה לתמיד
בלי בעיות, רק חלומות על העתיד.

בזמן האחרון הכל שונה וזר,מרגישה שעולמי לרסיסים נשבר.
העולם שבניתי כשהייתי קטנה,
עולם מלא קסם ואהבה.
אך העולם שבחלומותיי עם הזמן נסדק
ואליו חודרת המציאות דרך הסדק הדק.
מציאות מלאה בעיות,פגיעות וכאב
אנשים צבועים ורוע לב.
ככל שהסדק מתרחב
ככה אני חשה יותר כאב.
ככל שמכירה יותר את האנשים,
ככה מתאכזבת מהם ומהמעשים.

אני רוצה להמשיך לצעוד בדרכי
איך מפחדת מהאנשים שעוד יפגעו בי.
מפחדת להמשיך אבל רוצה,
יודעת שאסבול אך לפחות אהיה מנוסה.
כמובן שלא הכל שחור ויש גם לבן,
אך לפי דעתי יקח לו עוד זמן...

בזמן האחרון הכל שונה וזר, מרגישה שעולמי לרסיסים נשבר.
הוא נשבר ונשאר בעבר,
ואני ממשיכה לצעוד למחר.
פחות רגישה עם יותר אדישות,
מצפה לדברים עם פחות התלהבות,
כי יודעת שאין דבר טהור בעולם,
כמו שאין מישהו שהוא מעל כולם.

למרות הפחד אני ממשיכה
כי אולי זו באמת רק תקופה?