זה לא שאני נהנית מזה, או שיש לי צורך מיוחד לטעום את זה, או
שאני באמת כמהה לגלגל את זה על הלשון שלי, בקנה הושט שלי, הטעם
האלוהי של זה...אוחחחחח.....כןןןןןןןן.....

לא.
אני בולעת מטעמים אנוכיים-הומניים.
המבט המסכן הזה על הפנים שלו, תר אחרי מגבת או טישו שיגאלו
אותו מהנוזל הסמיך שיצא ממנו ושהוא לא יכול לסבול את המראה
שלו
המגע שלו,
הנוכחות שלו
למה לא לסיים את זה יפה? נקי, פשוט....לא ראית, לא הרחת, לא
הרגשת,
מצינור אחד במורד צינור אחר.
את לוקחת שלוק של מים, מבט צמא לעוד, ליטוף רך של אחרי,
וצרפתית.
ואז.
במקומו של מבט חסר אונים, מחפש, אבוד, כמו כלבלב שננטש, נטווה
מבט של פחד, של גילוי, של הבנה: הלשון שלך...חלקה כזאת....אולי
תלכי לצחצח שיניים?



יאמי.