ומה נשאר לו, לאבנר, אחרי שמת
שאול וחולל
כבודו -
שמש שקעה בגלבוע העצוב וזעקתו:
"מותתני!" תלויה בחנית ועומדת
בעשב, הן נותרו רק דמעות
לאבנר
ומי יבקש שישוב אבנר, לבד מהאיש
היהיר שעזב בכעס
ובעוון -
זעמו החולף כריצת הכלבים על
דמותו של נער חלש ורועד
שממר מלותיו נותר רק
געגוע
ומה נותר מכעסו של אבנר, חוץ
מנקם ושילם
ליואב -
לב אבנר המבותק, ששותת
כיסופיו לאדון ובוכה
בדמו על החומש, שזב
ומצורע לא ייכרת
וחמלה ותמיהה, נאום דוד.
כי קשים, קשים האנשים האלה ממנו,
הזקנים העייפים יודעי
המלחמות,
שהכבוד הארור מפעם בעצמותיהם
המתות שפזורות על הדשא ורק
עוד קינה אחרונה לאבנר שאיבד
את הכל ואבד
אל השלי, וצחוק יואב
מר ממוות
ומנקמה
ובשקוע השמש על הגלבוע בינות
לפרחי האירוס, מושך במכחול
רק המוות על פניו של
אבנר, מצייר לו בדם
עשהאל
שחוק נערים בעשב הגבוה. |
