מקרה שקרה וכך היה...


לפני כמה ימים צפיתי בסרט בטלוויזיה.
בסרט הייתה ילדה אחת שהייתה מנודה ולא מקובלת וכל בית הספר
התנכל לה.
הסרט היה יותר מורכב מזה, אבל אלה הדברים הרלוונטיים.
זה גרם לי לחשוב, האם זה קיים במציאות?
האם באמת יש כאלה ילדים שכל בית הספר מתנכל ומתנכר להם ?
חשבתי על זה לעומק, והבנתי שכן. מאוד.
ורק בן אדם שעבר חוויה כזאת מבין את הכאב והחוסר אונים שבמקרה
שכזה.
יש לי חברים. תמיד היו לי. אבל נקלעתי למצב דומה במקצת מאוד
שגרם לי לעצב עמוק.
כשהייתי ביסודי , אני וחבריי לקיבוץ נסענו להתארח בקיבוץ אחר
שבצפון.
הכרנו שם ילדים, וכולנו נכנסו לבית אחד. היינו בסה"כ כשלושים
ילדים.
ואז זה בא... הרגע המאיים.. סיבוב שמות.
כל אחד בתורו אומר את שמו ומה התחביב שלו.
הכל עבר חלק, עד שהגיע תורי.
ברגע שאמרתי את שמי ואת תחביביי, כולם בלי יוצא דופן צחקו.
השניות של הצחוק נראו כמו נצח שזכורות עד היום.
לא הבנתי למה צוחקים, ניסיתי לראות תגובות של אחרים.
חלק אמרו שזה בגלל המראה החיצוני שלי.
חלק אמרו שזה בגלל שהיה אחד פעם שדומה לי.
זה לא משנה למה, הטראומה נשארה.
עד היום אני מתעב ופוחד מסבב שמות.
תמיד אני מדבר לא ברור בגלל הפחד מה תהיה הפעם תגובת האחרים.

נסו לחשוב לפני שאתם מציקים ולועגים למישהו, נסו לשים את עצמכם
במקומו.