היה זה שעת בין ערביים בתקופת מעבר בין הקיץ לחורף מה שעשה את
האוויר נעים בתוספת רוח קרירה, בדיוק יצאתי לטיול בשדות מה
שהוסיף לכול אווירה פסטורלית, פתאום עלה לי הצורך לעצור בצד
ולהשתין, אז הלכתי הצידה, פתחתי את מכנסיי, הוצאתי את איברי
הנאמן עמדתי בציפייה לנוזל הצהוב שמולווה בהרגשת שחרור נעימה,
לאחר כחמש דקות שבהם לא יצא כלום פתאום הבנתי משהו, אני לא
באמת רציתי להשתין, לא היו לי מים להטיל, אני סתם רציתי לעמוד
עם הזין בחוץ כלפי העולם, כלפי העולם שדיכא אותי במשך שנים
רבות כל כך, עולם שלא מודע לייחוד של אנשים פשוטים כמוני שרק
רוצים את הטוב ביותר עבור עצמם. אם אני חושב שהעולם יהיה מקום
יותר טוב בלי אנשים מסוימים... מי אתם לומר לי אחרת?!.
"זה מה שאני חושב עליכם!", צעקתי בזמן שאני מסובב את איברי לכל
עבר. אז, פתאום, התחיל לצאת לו הנוזל הצהוב וניתז עלי ועל כל
סביבתי... אולי בעצם כן רציתי להשתין, טוב לא משנה תשכחו מה
שאמרתי.