לזכרו של רענן נחמיאס

דיכאון בלוז

באין מטרה אני מגדיש את עצמי אליכם
באין תקווה אני הולך ומיתמם
באין עוררין אני צובע את הקיר בשחור
באין מסתכלים אני נהנה מהאור
באין מבקרים אני הופך משוגע
באין מסובין אני מסתכל לתקרה
באין סרטים בי נכנס דיכאון
באין חוויות אני הולך לישון.

אוהב את כולם

אני אוהב את כולם
מכוון את כולם כמו צלילים
הם באים אחרי
נשארים קצת
אחר כך נעלמים
אני יודע נכון
לכוון את עצמי לא יכול
מכוון את כולם מנסה בעצמי לא ליפול
ורק את נשארת בבדידותך וכשאת מכוונת
מיתר אז פוקע  
אני הולך
ובינתיים משלים בעצמי את החסר
מקווה שמחר אכוון
צליל אחר.

המכתב

חי בסביבה לא תואמת
חי בשקר מתמיד
כותב לעצמי סיפורים כאלה ללא עתיד
שר על דברים בלי רגש
ממלמל על חלום לא ברור
אבל אני לא שם...
כאן אני עצור
הולך החוצה מעצב את הזמן
הריאות שלי במצב מסוכן
אני נשבר לאלפי רסיסים כמו כספית
לא מצליח לחבר לצורה אנושית
דם זורם לאיטו בגופי
משלים חלקים מתים בתוכי
מחשבות עוברות אצלי באדום

אני שופך לדף עוד משפט יתום
אף אחד אותו לא מכיר
המוות הוא נצח הוא מנייק יהיר

נתן לי לכתוב מכתב אחרון
שתבכו עליי
עכשיו אני הולך לישון.

ב-5.4.05 הלך לעולמו רענן נחמיאס.
זה היה 3 שבועות אחרי יום הולדתו ה-40
רענן שלח יד בנפשו בעיקבות דיכאון כבד
לפני זמן קצר ראיתי את הבלוג שלו ונזכרתי בדיכאון שלי
אצתי רצתי למגירה ובתוכה מצאתי אסופה של דברים שכתבתי
תחת דיכאון כבד למען זכרו של רענן.




אני מאשים
לזכרו של רענן נחמיאס

יושב בחדר מעביר ערוצים ומסתכל איך החיים משתנים /
עניים עשירים מלחמות ושקרים /
אבל אני נשאר אותו דבר/ השמיכה לא מכסה על כלום /
אני שוטף את פניי בשעמום/
איך הלכתם ממני הורדתם את הצביעות/ אני יושב לבד כותב עוד שיר
ורוצה למות /
גם את הלכת/ מהחזה שלך נשארה רק חזייה/ את בטח במקום אחר עכשיו

עושה אהבה /
יושב בבית קפה מנסה להקרין אישיות/ הם עוברות לידי אני אדיש
למציאות /
היא שואלת אותי על מקצוע/ ולי בכלל אין עתיד / היא הייתה יכולה
להיות שלי
אבל אין לי מכונית /
בחוץ גשם ואני לבוש שחור / שתעבור כבר איזה שמש ותיתן לי אור
/
זקן אחד על ספסל מדבר עם עצמו על חלל /  זה שמותיר את הכול ריק
מן הסתם...
חור קטן לכם חור גדול לאדם  /