שותק בקולה של הבדידות,
תוהה במחשבה של הזוגיות,
איך אין הם משנים,
דברים כאלו אינם חשובים,
מרגע לרגע הכל נעלם,
כל מה שנבנה בידינו,
מנסה להחזיק מעמד,
עוד לשלוח יד,
לתפוס במישהו אהוב,
אך היד באוויר מושטת

דמותך עולה בראשי,
מעורפלת וחשוכה,
בליל אהבה בוכה,
מנסה לתפוס ולאחוז,
אך כרוח רפאים ידי עוברות,
אינני קיים,לא עוד,
רוצה להמשיך במסלול,
אך תמיד סוטה לשולי הדרך,
הכל כבר כואב

אך אין זה דבר רע,
זה מראה לי את כוח האהבה,
לא רוצה לאבד,
אך הכל מתחיל לתפורר,
אינני הערכתי אותך כראוי,
אך עכשיו כשאת נעלמת,
לא מעריכים דבר עד שהוא אינו.
ואת אט אט נעלמת.