עיינים פקוחות,
לבוקר מוכר,
של טביעות אצבעותייך,
המקעקעות את עורי
בזיכרונך.
שירים מתנגנים,
לתוך נחירי הפקוחים
למען נשימת חייך
שפרשה ממני
בזמנים עתיקים.
סיבים של עורך,
שצמודים למוחי,
כמו פרוות חתול
על סוודר צמר מגרד ובלוי.
מתגלגלים הם,
לכדור אימתני,
נאבק בגרוני,
עוצר בכיי,
לעד.
שינאתי שוקעת
לסימני הסוליה
שנשארה,
לאחר שדרכת
על תמימות אחרונה.
ואף כשתעבור,
אתחנן לפציעה נושנה.
ילדותי עברה
ואינה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.