מתתי היום. בבוקר.
לא כאב בכלל.
רק דיגדג קצת בקצות האצבעות.

קמתי בבוקר וידעתי שמתתי.
התלבשתי, שתיתי קפה ועישנתי סיגריה אחרונה.
הלכתי לעבודה.
שם פגשתי את כולם,
והם עדיין לא יודעים.

עמדתי לבדי והקשבתי להם צוחקים.
רציתי להצטרף, אבל לא היה לי נעים.
אז נשארתי לבדי.

המשכתי לדעת לבד כל היום.
הרגשתי את קצות האצבעות מדגדגות,
וזה הזכיר לי. שמתתי.

בחלוף השעות התרגלתי לרעיון.
ולדיגדוג בקצות האצבעות.
בסוף היום כמעט ולא שמתי לב.
רק כשנעצרתי מדי פעם לחשוב,
זה שרף לי מבפנים.
כל מה שלא יהיה לי.
כל מה שלא היה לי.
כל מה שאין לי.
לא נורא,
לכל דבר מתרגלים.

מתתי היום. בבוקר.
לא כאב בכלל.
רק דיגדג קצת בקצות האצבעות.



אני רוצה לבכות.