אלוהים מנתץ את עצמו
לאלפי רסיסים
של עצב מתוק
שניתכים במכות עקביות ואכזריות על האדמה

אתה מביט בי
ואני נעלמת (ונאלמת)
למול אותה כנות רוחשת
שאני מתיימרת למצוא בך
יד סמויה עוצמת את עיני
ובזמן שאני צוללת (לתוכך)
ברכות
אני מדמה לחשוב
ש

השעות הקטנות של הלילה לא לימדו אותי דבר
מילים על מילים על מילים
מחוגי שעון שרצים ועומדים בתוכי
דמעות שמחזיקות עצמן בגרון
לחישות מבטן שרופה

מבחוץ זה בסדר
ובבוקר אין עיניים טרוטות
הגעגועים מתו
ולי לא אכפת שאני לא מרגישה כלום
רק מבפנים מתבשלת
עד
רתיחה

שוב
אעשה את אותו המעשה שאני עושה כל חיי
אצית גפרור, אשליך
ואברח
לוודא
שלא יהיה לי לאן לחזור